מתווה ההקלות הכספיות של בנק ישראל, שהוכרז הבוקר (א’) מבטיח להעביר 3 מיליארד שקל ללקוחות המערכת הבנקאית עד 2027 – 1.5 מיליארד שקל בכל שנה. הבנקים הגדולים, כמו פועלים, לאומי ו דיסקונט , מיהרו להציג את חבילות ההטבות שלהם: מענקים של 250 עד 1,000 שקל לקבוצות מסוימות במקרה של כפילויות הטבה, פטור מעמלות לרבעון, והקלות בריביות על המינוס. על הנייר, זה נראה כמו צעד חיובי אך כשמשווים את הסכומים האלה לרווחי העתק של הבנקים, עולה השאלה: האם זה באמת מספיק?
ברבעון האחרון של 2024, בנק הפועלים רשם רווח נקי של כ-2 מיליארד שקל. בנק לאומי דיווח על רווח רבעוני של 2.45 מיליארד שקל, ו דיסקונט סיים עם כ-1.2 מיליארד שקל. מדובר ברווח נקי של כ-6 מיליארד שקל ביחד – וזה רק ברבעון אחד. לעומת זאת, ההטבות השנתיות שהבנקים מתחייבים להעניק במסגרת המתווה מסתכמות ב-1.5 מיליארד שקל, שמתחלקים בין מיליוני לקוחות. בחישוב פשוט, זה יוצא כמה עשרות או מאות שקלים ללקוח בשנה – סכום זניח יחסית לעמלות ולריביות שהבנקים ממשיכים לגבות.
ההטבות עצמן, כמו מענק של 250 שקל למי שמחזיק יתרת זכות של 30 אלף שקל או פטור מעמלות לרבעון, נראות ממוקדות ומוגבלות. הן אמנם עשויות לסייע ללקוחות מסוימים, כמו צעירים או חיילי מילואים, אך הן רחוקות מלהוות שינוי משמעותי עבור רוב הציבור. בולטת במיוחד ההחמצה של ריבית על יתרות זכות בעו"ש – צעד שהיה יכול להעביר תועלת ישירה ללקוחות, אך נראה שהבנקים לא מיהרו לאמץ אותו.
אמנם הבנקים פועלים בסביבה עסקית תחרותית וצריכים לשמור על רווחיות. יחד עם זאת, כשמוסדות אלה מרוויחים מיליארדים מדי רבעון – בין היתר בזכות הכסף שלנו שמופקד אצלם – יש מקום לצפות למחווה משמעותית יותר. המתווה של בנק ישראל הוא צעד בכיוון הנכון, אבל הוא מרגיש כמו מינימום הכרחי, ולא כמו מהלך שמשקף את היכולת האמיתית של הבנקים לתמוך בלקוחותיהם. כשהשורה התחתונה שלהם נשארת שמנה, והלקוחות מקבלים בעיקר הקלות נקודתיות, נשארת תחושה שהיה אפשר לעשות יותר.