היום נפרדנו מאחת הדמויות המרכזיות והמשפיעות בתולדות התעשייה הישראלית - זאב סטף ורטהיימר, שהלך לעולמו בגיל 98. ורטהיימר, יזם, תעשיין ופילנתרופ, השאיר אחריו מורשת אדירה של חדשנות, ציונות ועשייה חברתית, שהפכה אותו לאייקון ישראלי ולדמות מופת בעולם העסקים.
סטף ורטהיימר נולד ב-16 ביולי 1926 בקיפנהיים שבגרמניה, למשפחה יהודית מסורתית. ב-1937, עם עליית הנאצים לשלטון, ברח עם משפחתו לישראל והתיישב בתל אביב. כבר בנערותו בלטה סקרנותו הטכנית: בגיל 16 נשר מבית הספר והחל לעבוד בחנות מצלמות, שם למד אופטיקה וחרטות. במלחמת העולם השנייה התגייס לחיל האוויר הבריטי כטכנאי, ובשנות ה-40 הצטרף לפלמ"ח, שם השתתף בפעולות חבלה נגד הבריטים ופיתח נשק עבור "ההגנה". במלחמת העצמאות שירת כקצין טכני, ותרם לפיתוח מרגמות שהיוו קפיצת מדרגה טכנולוגית לזמנן.
מהחצר בנהריה לאימפריה עולמית
לאחר שפוטר ב-1952 מ"רפאל" בשל היעדר תואר אקדמי, החליט ורטהיימר לקחת את גורלו בידיים. בחצר ביתו בנהריה הקים בית מלאכה קטן לייצור כלי חיתוך למתכת – הצעד הראשון בדרך להקמת "ישקר". החברה, שהתחילה בצניעות, הפכה תוך שנים ספורות לענקית תעשייתית, המייצאת מוצרים מתקדמים לתעשיות רכב ותעופה ברחבי העולם.
ב-2006, לאחר עשורים של צמיחה תחת ניהולו ובנו איתן, נמכרה ישקר לקבוצת ברקשייר האת’וואי של וורן באפט תמורת 4 מיליארד דולר, וב-2011 הושלמה העסקה עם מכירת היתרה תמורת 2 מיליארד נוספים – אחד האקזיטים הגדולים בתולדות ישראל.
ורטהיימר לא הסתפק בהצלחה עסקית בלבד. הוא ראה בתעשייה כלי לבניית חברה חזקה יותר, והקים פארקי תעשייה כמו תפן בגליל המערבי, עומר, תל חי ונצרת, שסיפקו תעסוקה לאלפים בפריפריה והפכו לסמל של ציונות מעשית.
מעבר לפעילותו התעשייתית, ורטהיימר השקיע רבות בחינוך ובקידום הפריפריה. הוא יזם את רשת בתי הספר הטכנולוגיים "צור", שסייעה לבני נוער שנשרו ממערכת החינוך להשתלב בשוק העבודה. מאז 2010, פעילותו החברתית רוכזה תחת קרן סטף ורטהיימר, ששמה דגש על חינוך טכנולוגי וחיבור בין בתי ספר לתעשייה. הוא האמין שחינוך מעשי ותעשייה חזקה הם המפתח לעתיד המדינה.
בשנות ה-70 נכנס לפוליטיקה וכיהן כחבר כנסת מטעם מפלגת ד"ש (התנועה הדמוקרטית לשינוי), שם קידם רעיונות של שקיפות שלטונית ופיתוח כלכלי. ב-1981 פרש מהכנסת וחזר להתמקד בעסקיו וביוזמותיו החברתיות.
השראה
ורטהיימר זכה להוקרה רבה על פועלו: ב-1991 קיבל את פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, ב-2002 זכה באות אביר איכות השלטון, וב-2006 השיא משואה ביום העצמאות. ספרו האוטוביוגרפי, "איש ליד מכונה", שיצא ב-2011, חשף את סיפור חייו המרתק ואת תפיסת עולמו.
הוא הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, תשעה נכדים ו-23 נינים. בנו, איתן, שהמשיך את דרכו בניהול ישקר, נפטר ב-2022 ממחלת הסרטן.
סטף ורטהיימר לא היה רק תעשיין – הוא היה סמל של חזון, עשייה ותרומה לחברה. מותו מסמן את סופו של עידן, אך מורשתו תמשיך להדהד בישראל לדורות.
אלון בן צור, יו״ר איגוד ההייטק הישראלי ומנכ״ל בינת תקשורת מחשבים: "סטף ורטהיימר היה מורה דרך לדור שלם של תעשיינים, יזמים ומנהיגים. הוא לימד אותנו שתעשייה היא לא רק מנוע כלכלי, אלא כלי לבניית חברה צודקת ויציבה. בעיניו, דרך עשייה, ייצור ויצירה, אפשר לתת תקווה לאנשים, ללא הבדל דת, מין או גזע. הוא האמין שכשיש פרנסה ושותפות, לא רבים על שטויות. זו אמירה שנכונה היום יותר מתמיד. הוא היה ציוני נלהב, ישראלי בכל רמ"ח איבריו, שחזונו התגשם בהקמת אזורי תעשייה ברחבי ישראל וגם בירדן ובתורכיה – מתוך אמונה עמוקה בכוחו של שיתוף פעולה אזורי לבניית עתיד טוב יותר. בשם איגוד ההיי-טק הישראלי בהתאחדות התעשיינים, אני מצדיע לסטף ורטהיימר על הדרך שסלל, ושולח תנחומים עמוקים למשפחתו ולכל מי שהלך איתו דרך.”