אם נשתמש בביטוי מעולם הכדורגל, אז ניתן להגיד שהנגיד הוציא לאוצר בשבוע שעבר לממשלה כרטיס צהוב שני כשהופיע בפני ועדת הכספים לאחר שהראשון היה בעת פרסום הודעת הריבית האחרונה. למזלו של האוצר, ב’משחק’ הזה לא ניתן להרחיק אותו מהמגרש, אבל האזהרה היתה ברורה.
בעוד שבחלק מהעיתונות הכלכלית בחרו להדגיש את הערכת הנגיד לפיה הריבית עשויה לרדת פעם או פעמיים במחצית השנייה של השנה, הרי שהדיון נסב סביב יכולתה של הממשלה לעמוד ביעדים התקציביים אותם היא הציבה נוכח פרסום דו"ח נגל.
הנגיד הדגיש שיישום מלא של המלצות הוועדה עלול להקשות על עמידה ביעדים. נדגיש כי ההנחה שלנו היא שיש ליישם את דו"ח נגל כלשונו והזווית אותה אנו בוחנים היא הכלכלית. נזכיר שוועדת נגל המליצה להגדיל את תקציב הביטחון בעשור הקרוב ב 133 מיליארד שקלים, מה שיביא אותו לסכום האדיר של 250 מיליארד שקל. ועדת נגל אינה מסבירה מניין יגיעו המקורות למימון של תקציב הביטחון ולמען ההגינות, זה גם לא תפקידה.
לאחר שבמסיבת העיתונאים שהתקיימה לאחר הודעת הריבית האחרונה, הדגיש הנגיד את האתגרים שטומנת הצעת התקציב האחרונה, בשבוע שעבר בהופיעו בוועדת הכספים הוא ביקר שוב את החלטת הממשלה שלא לקצץ בכספים הקואליציוניים ולא לסגור משרדי ממשלה שאינם הכרחיים. כתבנו בעבר שהדבר הבעייתי בתקציב 2025 (שעדיין לא אושר) הוא היעדר תמריצים לעידוד הצמיחה. חששו של הנגיד הוא מכך שללא האצה בצמיחה, הממשלה לא תצליח לעמוד במסגרת התקציב על כל ההשלכות שיש לזה על יחס החוב-תוצר וכנגזרת, הדירוג של ישראל.
מבין שלל השקפים אותם הציג הנגיד, יש שקף אחד שיש להתעכב עליו. השקף מציג את משקל ההוצאה האזרחית כאחוז מהתוצר של ישראל בהשוואה למדינות ה OECD ומשקל הצריכה הביטחונית נכון ל 2023. שיעור ההוצאה האזרחית בישראל עומד על 33.1% לעומת ממוצע של 41.9% במדינות ה OECD ובאופן לא מפתיע, שיעור ההוצאה הביטחונית עומדת על 5.3%, כמעט פי שלוש מחברותינו לארגון. במילים אחרות, הממשלה משקיעה הרבה יותר בצבא ופחות בשירותים אותם היא מעניקה לציבור באופן יחסי ובאופן מוחלט.
המשמעות של זה היא שללא עידוד הצמיחה, לא רק שהממשלה תתקשה לעמוד ביעדים הפיסקליים, אלא שגם איכות ורמת החיים של הציבור תיפגע, מפני שתקציבים שהיו מיועדים לשרת את הציבור יוקצו לטובת הצרכים הביטחוניים. אה, ויש עוד דבר, תשלומי ריבית. נזכיר שבשל העלייה החדה בהיקף החוב הממשלתי, גם תשלומי הריבית השנתיים יעלו. השנה הם יעמדו על 55 מיליארד שקל והתחזית (של האוצר) היא שהם יגיעו ל 75 מיליארד (!) שקל ב 2029.
הממשלה חייבת לעודד צמיחה, מאחר ורק צמיחה מואצת תאפשר לממשלה לעמוד ביעדים שלה תוך פגיעה קטנה ככל האפשר ברמת ואיכות החיים של הציבור. פגיעה בציבור משמעותה ירידה בצריכה הפרטית, בפעילות הכלכלית ומן הסתם גם בהכנסות המדינה שאמורים לממן את כל ה"טוב" הזה.
חזרה לנגיד. מומלץ לא לטעות בגישתנו המנומסת והנעימה של הנגיד ולהתמקד בדבריו הנכוחים. הנגיד לא ישנה את המדיניות המוניטרית כל עוד התקציב לא מאושר, ולאחר מכן שמה שכתוב בו אכן מיושם. ויש עוד עניין קטן שקוראים לו אינפלציה. אבל בזה כבר דנו ארוכות לאחרונה ולכן נימנע מכך כעת, אבל ברור שכל עוד האינפלציה לא תחזור לתוך היעד אין מה לדבר על הפחתת ריבית.
וכדי לסיים בנימה אופטימית נגיד עוד משהו. כל האמור לעיל יכול לקבל תפנית דרמטית אם יקרה דבר אחד, סעודיה. Stay tuned.
*הכותב הוא מנהל השקעות ראשי, סיגמא בית השקעות*