האמת היא שההחלטה הראשונית היתה לנתח מניה. מניה שאינה מוכרת בשוק האמריקאי אך עלתה בסורק של סטוקמאנקי. זו היתה הבחירה הראשונית והקלה. המחשבה שבאה לאחר מכן היתה ששוק המניות המקומי חשוב הרבה יותר והבנת כיוונו תסייע בבחירת מניות ספציפיות. לפני כשלושה חודשים ניתחתי לאחרונה את מדד תל אביב 90 וכעת, עלה צורך לבדוק האם משהו השתנה.
בגרף השבועי
מגמה אינה הכיוון בלבד. לא מספיק שנקודת השיא והשפל, כאשר הן מסומנות באופן אובייקטיבי ולא כניחוש פרוע, תהיינה מסודרות במבנה עולה. זו התחלה אם כי הדבר לוקה בחסר. במקרה של תל אביב 90, אין מגמת עלייה בגרף השבועי. נקודות השיא המייצגות את המוכרים מסודרות במבנה כמעט אופקי ומעידות שהמוכרים מגיעים סביב רמת מדד של 2,200 נקודות. בערך. הקונים מצידם, כפי שאפשר לראות על הגרף מגיעים בנחישות סביב רמת מדד של 1,900 מה שמגדיר היטב את הגבולות.
מה כל זה אומר?
האסכולה שממנה אני בא גורסת שקנייה מניות חייבת להיעשות תוך הבנת כיוון השוק. ובמקרה הנוכחי, כאשר מדד תל אביב 90 מדשדש וגבולותיו מוגדרים היטב, התזמון אמור להיות קרוב ככל האפשר לגבולות התחתונים.