נדמה שמעולם אזרחי ישראל לא היו נתונים תחת לחץ כה כביר נוכח האיום הקיומי שנחת על האזרחים בצל החיסולים בביירות ובטהרן. בזמן שהאיום מ-7 חזיתות הופך מוחשי, ובנות הברית שולחות סיוע, כל זה לא מפריע לכנסת לדון במה שחשוב באמת - חרם מדומיין על שופר השלטון.
לאחר שנדחה בשבוע, ועדת הכלכלה לקיים היום דיון בשעה 13:30 בהחלטת מפרסמים להימנע מלפרסם בערוץ 14. צריך לתהות על פשר הדיון שכן לנו, לא ידוע על חרם מפרסמים בערוץ 14.
בניגוד לחרם של נוחי דנקנר על TheMarker בשל סיקור עויין לטענת דנקנר, כאן נראה כי המפרסמים פשוט הדירו את רגליהם מפרסום בערוץ 14 (שנהנה מסיוע מכספי המסים של אזרחי ישראל), משיקולים כאלה או אחרים.
הטריגר למהלך החל עם החרם המדומיין של מגיש תוכנית לילה בערוץ ינון מגל שיצא נגד בנק לאומי שככל הנראה לא זרק לו נתח מעוגת הפרסום. בנק לאומי השיק מסע פרסום עם עומר אדם בערוצי המדיה השונים, וערוץ 14 לא היה על הכוונת שלו.
אז אילו שיקולים עשויים להדיר את רגלי המפרסמים מהערוץ, מלבד הרייטינג הנמוך? אולי זה קשור לעובדה שהערוץ עובר על חוקי הרשות השנייה, או הפך לכזה שמשדר חדשות במקום לשרת את מטרתו שהוגדרה בחוק, ערוץ המורשת.
אולי זה קשור לעובדה כי ערוץ חדשת ואקטואליה אמור לבקר את השלטון, אך בערוץ 14 נוטים להלל את השלטון והעומד בראשו, בנימין נתניהו.
אולי זה קשור לעובדה כי אלו עסוקים בלבקר צד אחד במפה הפוליטית - האופוזיציה הרופסת - או עסוקים בלפלג את חללי צה"ל, מי מהם תל אביב ומי מההתנחלויות (למי זה משנה ואת מי זה משרת?).
או אולי זה קשור בנטייה של הערוץ למצוא אשמים בטבח 7 באוקטובר עוד לפני ועדת החקירה הממלכתית בצבא והעומדים בראשו ובשב"כ.
כאשר אלו העובדות, לא פלא שבבנק לאומי מעדיפים לא להיות מזוהים עם העוסקים במלאכה. מי שעסוק בלבקר את גופי הביטחון של המדינה בעת מלחמה סביר שלא לא ימצא ספונסרים אצל שועי המשק. כך או כך, יש הבדל בין חרם שזו פעולה אקטיבית, לבין ההחלטה לא לפרסם במקום כלשהו.
מצער לדעת, שבכך עוסקת ועדת הכלכלה, ולא בעשרות עסקים בצפון שקרסו, באנשים שאיבדו את מקום עבודתם בצל הפיכת חבל ארץ שלם לרצועת ביטחון, לצד אלפי משפחות שאיבדו את יקיריהם במלחמה, ואלו שלא ראו את בתיהם כמעט שנה, ובסוף החודש לא יודעים אם יישארו במלונות או ייזרקו לרחוב.