שלוש מדינות אירופאיות, בהן נורווגיה, אירלנד וספרד הודיעו כי יכירו במדינה פלסטנית, וזאת בהמשך לצווי המעצר שבהאג נערכים להשית נגד נתניהו, גלנט ובכירי מחבלי החמאס.
צריך לומר את הברור מאליו, מלבד שאין דבר כזה מדינה פלסטנית, וגם לא ברור מי יכול להנהיג את השבטים המסוכסכים בינם לבין עצמם, צריך לזעוק כי העדר קבלת החלטות מצד מי שאמור לקבל את ההחלטות, הוא זה שהביא ישראל למצב העגום בזירה המדינית.
צריך כישרון מיוחד, או יותר נכון, שיתוק ניהולי, כדי לקחת את האסון הגדול ביותר שקרה לעם היהודי מזה 80 שנה, ואחרי שמונה חודשים של מלחמה לא להצליח למנף אותו לטובת צרכיה של המדינה ובמקום זאת להקים זעם מצד מי שהיו פעם ידיות קרובות לישראל.
איך אפשר להעניק למחבלי הנוחבה פרס בתור מדינה? לנו זה נראה מופרך, אבל מסתבר שבאירופה זה נראה להם לגיטימי לגמרי. נכון, אפשר לפטור את העניין ולהגיד "אנטישמים", אלא שלא מדובר רק בזה, אלא בצבר של מהלכים שהחלישו את מוסדות המדינה לאוך השנים, כמו ייבוש ההסברה הישראלית, שנאלצה להסתמך על מתנדבים בטוויטר. זה משול לפשע. הזנחת משרד החוץ תוך ייבוש תקנים זה פשע.
שר אוצר שעסוק בכל רמ"ח אבריו בביטחון בזמן שהגרעון הוא 7%, ואחרי שסוכנויות הדירוג הורידו דירוג למדינה שזכתה בימיה היפים בשם ’קטר ההייטק’, כיום מגייסת בינתיים ריבית של עולם מתפתח - חוטא לתפקידו במקרה הטוב.
שר לביטחון לאומי שביום שבאירופה מכירים במדינה פלסטינית מדומיינת, עולה על הר הבית וקורא תיגר מול העולם - מחרחר ריב.
שר ביטחון שקורא לחבריו למפלגה להתנער משליטה צבאית בעזה, ולו בגלל ההורגים והוצאות המלחמה, זוכה לבוז ונצבע בשמאל. או שר תקשורת שסוגר ערוץ בינלאומי AP ועוד מתגאה בזה, יום אחרי ההצהרה של האג על צווי המעצר לבכירים - אלו לא החומרים שמנצחים איתם מלחמה, אלא קמפיין פוליטי שמפורר מדינה בניסיון לדבר אל לבבות הבוחרים. אלא שלאף אחד מהפוליטיקאים אין את האומץ ללכת לקלפי ולראות מה ציבור חושב עליו כעת.