קשה להעריך כיום כיצד ייראה שוק האנרגיה העולמי בשנת 2050, אך לדעתי בישראל תהייה לסוגיה הביטחונית ולצורך ברציפות אנרגטית משקל גבוה יותר. במאמר שהתפרסם בירחון המדעי יוקרתי Nature בחודש מאי טוענים שני מדענים כימאים בכירים מאוניברסיטת Utrecht בהולנד, כי המקורות הפוסיליים (הנפט הגולמי) אמורים "להיעלם", אך הדרך לא תהיה קלה (וזולה) ותעבור דרך בתי הזיקוק.
אין חולק כי הנפט הגולמי מהווה תשומה חיונית לחיי היום יום שלנו; זאת, כמעט בכל תחום. כך, הם מזינים את אמצעי התחבורה היבשתית והימית (בעיקר באמצעות סולר ובנזין) ואת התחבורה האווירית (באמצעות דלק למטוסים). כמו כן, מהווה הנפט הגולמי חומר גלם עיקרי לתעשיית הפלסטיק והאריזות.
מקבלי ההחלטות ומעצבי המדיניות לא יוכלו להתעלם מעתירות השימוש הפוסילי בפעילות היום יום ויהיה עליהם להביא זאת בחשבון בחישוב המסלול למעבר לכלכלה ירוקה יותר, נטולת פחמן (Net Zero). לא רק עתירות השימוש כאמור תאתגר אותם, אלא גם היעדים השאפתניים לעיתוי המעבר, ההולכים ומתקרבים.
נפט גולמי שמופק ממעמקי האדמה עובר תהליך של ’פיצוח’ במסגרתו מולקולות הופכות לשרשראות פחמניות קצרות יותר. הערכות המדענים שכתבו את המאמר הן כי התוצרים שלהן מתועלים ב-2/3 לתעשיית התחבורה ו-1/3 לתעשיית הפלסטיק. בתסריט של כלכלה נטולת פחמן (אפס פליטות) סביר כי הביקוש לתוצרים אלו יקטן. חלקו יוחלף על ידי חשמול תעשיית התחבורה וההיסעים העולמית. למעשה, אנו עדים לכך כבר כיום כאשר בכבישי אפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית (בעיקר) נעים כלי רכב ממונעי מימן ודלקים מבוססים ביו-מסה (תוצר לוואי של תעשיית החי והצומח).
עם זאת, על פי המחברים, את תעשיית התעופה הלאומית קשה יותר לחשמל ולכן סביר להניח כי השימוש בתוצרים הפוסיליים יימשך שם. לא זו בלבד, סביר כי הביקוש אף יגדל נוכח הפעילות החזקה הצפויה לתעשייה זו. אנו סבורים כי המעבר למשק נטול פחמן לא יהיה רק חלקי, כאמור, אלא גם יקר. נזכיר כי ההערכות של הכלכלנים הן כי הסבה מלאה של בית זיקוק פעיל אחד לכלכלת דלת פחמן תעלה כ-14 עד 23 מיליארד אירו ואילו הסבה מלאה של כל בתי הזיקוק בעולם תצריך השקעות של 320 עד 520 מיליארד אירו בשנה עד שנת 2050.
כדי לממן את העלות הגבוהה הזו תידרשנה הממשלות לקבל החלטות מחייבות, לחוקק את התקינה הנחוצה וכמובן להקצות תקציבים ולהעניק תמריצים לסקטור הפרטי. האחרון, מצדו, יצטרך להיעזר בכספים של גופי חיסכון ארוכי טווח. במצב דברים זה, מציעים החוקרים להטיל מס פחמן על תוצרים נוכחיים ולבטל סובסידיות שנהוגות במדינות רבות כדי להקל על יוקר המחייה.
בשורה התחתונה, נוכח ריחוק הזמן עד 2050 והאתגרים הרבים, החוקרים מודים כי אין לדעת כיצד אכן תיראה שנה זו. אולם, דווקא בשל כך, הם דוחקים בקהיליית המחקר העולמית לחשוב כבר היום על תרחישים שונים; אחרת, יהיה קשר יותר לקדם את המעבר. החוקרים מסבירים כי גם אם פרק זמן של 25 שנים נראה ארוך, מבחינת שינוי טכנולוגי כה דר מטי, הוא קצר למדי. לכן, צריך לשנס מותניים ולחשוב על פתרונות מהירים ויעילים בדרך לעולם נטול פחמן וירוק יותר.
איך זה קשור למשק שלנו?
כאן יש לקחת בחשבון הן את השיקול הביטחוני והן את הצורך לשמור על רציפות אנרגטית במצב חירום. לאחרונה אמר מנכ"ל בזן בוועידת החוסן הישראלי, כי "להרהר בכך שבית הזיקוק ייסגר זה לא פחות מפגיעה בביטחון ישראל" וכי "הקונספציה שמדינת ישראל יכולה להתקיים בלי בית הזיקוק הגדול בישראל קרסה ונעלמה". בהינתן דברים אלו, אנו מעריכים שבארץ השיקול הביטחוני יקבל משקל גבוה יותר ביחס לשיקול הסביבתי.
בשורה התחתונה, אם וככל שנושא הפסקת פעילות התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה יעמוד על הפרק, לדעתי יהיה הדבר תלוי במידה רבה בהבטחת הרציפות התפקודית של משק האנרגיה, ובפרט בתפקודם המלא של המתקנים השונים, בדגש על מתקני החירום.
*הכותבת היא אנליסטית אנרגיה מחלקת השקעות ואסטרטגיה בבנק מזרחי טפחות*