תעשיית קרנות הנאמנות הגיעה ביום ראשון (5.5.24) לניהול נכסים בסך של 500,000,000,000 – חמש מאות מיליארד שקל. שיא של כל הזמנים. זו בהחלט "סיבה למסיבה", אבל יש למסיבה הזו גם צדדים שמקלקלים אותה מעט.
אפשר להתעודד מעצם ההגעה לשיא שהיא תוצאה של גיוס 27 מיליארד שקל בשליש הראשון של השנה ועליות השערים שנרשמו. אבל, לצד זה צריך לזכור, שחלק גדול מהגיוס כ-12 מיליארד שקל הגיע לקרנות הכספיות שהן כמובן חלק מהתעשייה, חלק שזכות קיומו בממדים הנוכחיים (כ-122 מיליארד שקל) נובע מסיטואציה עכשווית של ריבית גבוהה הן בישראל והן בארה"ב. הפחתת ריבית בעתיד תפגע באטרקטיביות של הקרנות הכספיות, והתקווה היא, שהכספים המושקעים בהן יעברו לקרנות נאמנות מסורתיות אקטיביות ופסיביות. זה יהיה, כנראה, המבחן הבא של התעשייה.
בינתיים, עם כל השמחה, צריך לזכור, שהחלק של קרנות הנאמנות, מתוך סך הנכסים של הציבור גם כיום, כאשר הן נמצאות בשיא, עומד על כ-9%, נמוך בהרבה מהשיעור המקובל בשוקי חו"ל המפותחים, ונמוך גם מהשיעור בסוף 2014 בכ-11%. יש לכך כמה סיבות ואחת מהן היא שהמדיניות הממשלתית נותנת העדפה ברורה למכשירי חיסכון לטווח ארוך ומפלה לרעה בהיבטי מיסוי את תעשיית קרנות הנאמנות שמכוונת לחיסכון לטווח הבינוני.
תעשיית הקרנות המסורתיות האקטיביות (הלא כספיות) שהיא ה"לב הפועם של התעשייה" דורכת במקום כבר מזה שנים. בשנים האחרונות הייתה יותר יציאת כספים ממנה מאשר כניסה. ולמרות עליות השערים החדות שנרשמו בכל אפיקי ההשקעה ב-10 השנים האחרונות, סך הנכסים שלה כיום עומד על 160 מיליארד שקל כמעט בדיוק כפי שהיה בסוף שנת 2013.
**הכותב הוא ממייסדי מיטב בית השקעות**