ההודעה של הבורסה מאתמול על הפסקת השקת אופציות על ת"א בנקים, שער הדולר והאירו החל מעוד שלושה שבועות (27 למרץ) מסעירה את הפעילים בשוק. הבורסה מוותרת על מוצר הפסדי לטענתה, בעוד שהפעילים הלא מוסדיים בשוק, ואלו שרוצים לגדר את ההשקעות, סחורות ועוד, נותרו ללא מענה, מלבד הליכה ל-OTC של הבנקים.
הבורסה מעבירה את האופציות לחוזים - הסדרות הקיימות היום, ויש בהן פוזיציה יישארו, אך כל סדרה אחרת תבוטל ולא יונפקו סדרות חדשות. לפי הבורסה, המוצר אינו רווחי והעמלות שהם גובים לא כלכליות. מעבר לכך, הבורסה רוצה לדחוף את החוזים כמוצר שיתפוס את כל הנפח.
יצואן שירצה לגדר מיליון דולר, למשל, ולקנות פוטים (PUT) קדימה, או משקיע שירצה PUT בצל החשש מהשלכות המלחמה, לא יוכלו לעשות זאת יותר, אלא לקנות או למכור מטבע כנגד (דלתא 1). כל אסטרטגיה אחרת, תבוטל מבחינת הבורסה.
אם הבורסה רוצה לשרת את שורת שלה בלבד, אכן יש הגיון בהריגת המוצר. אלא שאם בשירותים לציבור עסקינן, הרי שהבורסה מעלימה שירות מהציבור הרחב. את הגופים המוסדיים הגדולים זה פחות מעניין, להם יש את המכשירים המקצועיים שלהם, אלא שהמהלך יפגע בעיקר בציבור הרחב שרוצה לגדר השקעות, או עסקים קטנים שחשופים למטבע ורוצים גידור.
צריך להבחין בין קנייה של המטבע כנגד השקעה למשל, לבין לקנות אופציה הדולרית שבוטלה. הראשון, מדובר פשוט בלקנות מטבע, והאופציה היא גידור הסיכון. גידור באופציות מאפשר הרבה אפשרויות בניגוד לחוזים.
המהלך, שאמור לעלות לאישור הדירקטוריון, עשוי להיות פיגוע תדמיתי לבורסה מבלי שהתכוונה. הרי ברגע שהבורסה מפסיקה באופן חד צדדי את המסחר במוצר מסוים, מי יבטיח לפעילים שמחר לא יוחלט להפסיק מסחר במוצר אחר? הדבר הנכון היה להעביר את הדולר לבורסה, אך הבנקים לא יתנו לזה לקרות.