רוב שרי הממשלה התנגדו בדיוני הקבינט המורחב, וראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא צפוי להביא להצבעה את סוגיית החזרת הפועלים מיהודה ושומרון לעבודה בישראל. התנגדות השרים בולטת אל מול תמיכת צה"ל, שב"כ ומתאם פעולות הממשלה בשטחים.
מרבית אתרי העבודה בישראל הושבתו ברקע למלחמה בהנחיית העיריות שחששו לאפשר את כניסתם של פועלים פלסטיניים לשטחן. פעילות הבנייה בשלב הראשוני של המלחמה צנחה בכ-80%, בין היתר, בשל אמצעי מיגון שחסרים באתרי הבניה. נכון לחודש נובמבר כמחצית מאתרי הבנייה בישראל מושבתים.
סגירת אתרי הבנייה גורמת כבר היום לנזק עצום לקבלנים, שנאלצים לשאת בעלות השכירות של ציוד רב המושבת באתרים, עלויות מימון יקרות ותקורות. במקרים של פרויקטים מסוג "פינוי בינוי", היזמים גם ממשיכים לשאת בעלות השכירות לדיירים המפונים. סגירת האתרים תוביל גם בהכרח לאיחורים במסירת הדירות ונזקים לרוכשי הדירות.
חלקו של כוח העבודה הפלסטיני בענף הבנייה הישראלי משמעותי ביותר. עד לפני המלחמה היו בענף הבנייה כ-85,000 עובדים מיהודה ושומרון ועוד כ-20,000 עובדים מעזה, לעומת כ-15,000 עובדים זרים. בגלל הסגר, כל העובדים מיו"ש ומהרצועה אינם יכולים להגיע לעבודה. מעבר לכך, עובדים רבים בענף הבניה הם אזרחים ערבים -ישראלים בעלי ת"ז כחולה, וגם הם בחלק מהמקרים לא יכולים להגיע לאתרים, בשל חשש שמביע הציבור בישראל, ובצדק.
הפגיעה בהתחלות הבנייה בישראל ובגמרים מצטרפת אל פער בין התחלות הבנייה לסיומן שבאופן טבעי משפיע על השוק גם בימי שגרה, וכעת הנזק מצטבר. לפי התאחדות הקבלנים בוני הארץ, המחסור בעובדי בניין, יחד עם הירידה בהתחלות הבנייה של דירות חדשות והקיפאון במכירות בעקבות המלחמה צפויים לגרור גרעון של 40 מיליארד שקל בהכנסות המדינה מענף הנדל"ן והבנייה בשנת 2023. הקבלנים דורשים להכפיל את מכסת העובדים הזרים, שעמדה בימי טרום המלחמה על 30,000 עובדים. אלא שגם הכפלה של הזרים לא תמלא את החוסר של העובדים הפלסטינאים, אם כי יש מי שטוען שהפריון של הזרים גובה מזה של העובדים הפלסטינאים.