ג’נריישן קפיטל, המתמחה בהשקעות בתשתיות, בהן אנרגיה, תחבורה, והתפלה, מהווה סמן קיצוני לבעיה עם קרנות ריט, (של תשתיות במקרה שלה), כאשר דמי הניהול נגזרים מהיקף הנכסים המנוהלים. ככל שהיקף הנכסים גדל או מחירם גבוה, כך דמי הניהול הנגזרים גבוהים יותר. במקרה של ג’נריישן דמי הניהול שנגבים הם 1% משווי הנכסים, מה שלא מהווה תמריץ לביצוע מחיקות, ואלו זורמים מבלי שהמנהלים הוכיחו את עצמם.
אחרי שגייסה 1.2 מיליארד שקל במניות במרץ 2019 ג’נריישן קפיטל השמידה ערך למשקיעים. מתחילת השנה מחקה ג’נריישן 65.6% מערכה, וירדה לשווי של 507 מיליון שקל. ג’נריישן נסחרת בכ-70% מתחת להון, אך הירידה המתמשכת לא הפריעה לשדרת הניהול למשוך דמי ניהול מנותקים מהמציאות, ואף לצפות כי גם למלחמה לא יהיו השפעות שליליות על הקרן בשל נכסיה האסטרטגיים. אלא שעוד לפני המלחמה בשוק חיכו למחיקות שלא באו למרות העלייה בריבית במשק ל-4.75%.
ג’נריישן לא צופה השפעה שלילית כתוצאה מהמלחמה מלבד פגיעה לא מהותית בתחום התחבורה, שם דווקא נמצאת ההשקעה הרווחית ביותר שלה נכון לרבעון השני - חברת התחבורה בון תור שהניבה תשואה חיובית של 54%. ג’נריישן עדכנה השבוע על דחיית המועד האחרון להשלמת רכישת השליטה ברפק אנרגיה עליה הכריזה לפני שנה, וככל שזו מתעכבת הקרן משלמת ריבית של 4%.
חברת הניהול של ג’נריישן קפיטל, שבידי המנכ"ל ארז בלשה והיו"ר זינגר (35% כ"א) וקרן ויולה של שלמה דברת, הראל בית און ואבי זאבי, משכה במחצית השנה הראשונה של 2023 דמי ניהול במזומן, מענקים ותשלום מבוסס מניות ב–26 מיליון שקל מתוך 23 מיליון שקל במזומן. מאז הקמתה מדובר בסכום של 164 מיליון שקל, מתוכם 134 מיליון שקל במזומן. אלא שדמי הניהול לא מצדיקים בלשון המעטה את מחיקת הערך שרשמה למשקיעים בהם הגופים המוסדיים, הראל (3.7%), מנורה (6.9%), כלל (7.3%) ומגדל עם ההחזקה הגדולה ביותר (12.4%).
הסברה בשוק היא כי מנהלי הקרן צריכים לשים את המפתחות. אחד מהבכרים הבין את הרמז ומסיים את תפקידו בחברה. ג’נריישן קפיטל דיווחה הבוקר על סיום תפקידו של משנה למנכ"ל, פיננסים ותאגיד-נועם רובינזון שהודיע על רצונו לפרוש בסוף השנה.
אחת ההשקעות שלא הוכיחה את עצמה היא חברת האנרגיה הסולרית סולגרין שרכשה בארהב פעילות שהיא לא מבינה בה, קוביקס (Kuubix), כאשר מעבר לפינה מחכה לה תביעה נגזרת אחרי שמחקה את ההשקעה שם של 300 מיליון שקל בצל שינוי רגולטורי בקליפורניה, וסגרה את פעילותה לאחר שלא מצאה רוכש. לזאת יש להוסיף את העסקה לרכישת שני שטחי קרקע להקמת חוות סולאריות בדרום הארץ. סולגרין התחייבה לשלם 1.05 מיליארד שקל, עבור חכירת הקרקע ל־25 שנה, שיאפשרו הקמה של מתקני אנרגיה סולארית בהספק של 520 מגה־ואט, יחד עם 940 מגה־ואט אגירה. זאת כאשר ההצעות שהגיעו למקום השני במכרז (חיבור ההצעה של מקום 2 במכרז עבור כל אחד מהשטחים) עמד על כ־624 מיליון שקל בלבד. הזכייה הפילה את מניית סולגרין בכ־20%, ולאחר לחץ מהמוסדיים ויתרה סולגרין על הרכישה.
לזאת יש להוסיף את עסקת רפק אנרגיה שמתעכבת. השבוע עדכנה ג’נריישן על דחיית המועד האחרון להשלמת רכישת השליטה ברפק. לכשתושלם העסקה התמורה תעמוד על כ-382.5 מיליון שקל. מתוך סכום זה כ-132.5 מיליון שקל יועמדו במועד ההשלמה כהלוואת מוכר, וג’נריישן צריכה להביא מהבית 250 מיליון שקל. השאלה מי יילך עם הקרן לאחר כל זה. ג’נריישן יכולה לצאת מהעסקה תמורת דמי ביטול של 30 מיליון שקל. ומה אכפת למנהלי הקרן אם זה על חשבון בעלי המניות?
בשורה התחתונה, ג’נריישן ביצעה המון רכישות בלי שיוכיחו את הצלחתן או את היכולת לשלוט בכל כך הרבה תחומים. העניין הוא שכל זה נעשה על הגב של בעלי המניות פעמיים: האחת, גם ברכישות עצמן והשניה גם בדמי הניהול הגבוהים למרות הכישלון.