בימים אלו מפרסם המשרד להגנת הסביבה את יעדיו לשנת 2011. היעד הראשון בתכנית זו מוגדר כ’הפיכת הפסולת ממפגע למשאב’. לאחר קריאה מעמיקה בתכנית זו הופתענו לגלות כי אין בה כל איזכור לנושא פסולת הבניין !
אנו מתקשים להבין כיצד תכנית עבודה של המשרד להגנת הסביבה אינה כוללת כל התייחסות לזרם הפסולת הגדול ביותר בישראל, זה אשר גורם למרבית מפגעי הנוף והסביבה והוא בעל פוטנציאל המיחזור הגבוה ביותר (כ 97%).
ידוע כי בישראל מיוצרת מדי שנה יותר פסולת יבשה מאשר פסולת ביתית. כ 7.2 מיליון טונות של פסולת בניין ועודפי חפירה לעומת 6 מיליון טונות של פסולת ביתית ותעשייתית מעורבת. לאחר המהפכה שעשה המשרד בשנים האחרונות, רובה המוחלט של הפסולת הרטובה המגיע היום לאתרי הטמנה מוסדרים ואינו גורם למפגעי נוף וסביבה פיראטיים. מצב זה אינו תקף לזרם פסולת הבניין.
למעלה מ-35% מפסולת הבניין המיוצרת היום בישראל מגיעה לשלל אתרים פיראטיים ולעבריינים החוגגים על חשבון הציבור והסביבה בכל רחבי הארץ וזרם הפסולת המועבר לשטחי יו"ש רק הולך וגובר. בהינתן המשך מצב זה, לא ירחק היום בו המדינה תצטרך להשקיע מיליארדי שקלים על מנת לטפל במפגעים אלו, כדוגמת הנעשה כעת במדרונות נתניה – השקעה של 120,000,000 מיליון ₪ שירדה לטמיון וקרוב לוודאי שהייתה נחסכת לו היה נעשה תכנון נכון.
ליעד אורתר, ראש פורום חברות המיחזור אמר כי: "מצב זה, בו זרם הפסולת הגדול של מדינת ישראל, בעל פוטנציאל המיחזור הגבוה ביותר (ולא לצרכי אנרגיה) ואחוזי הטיפול הנמוכים ביותר, אינו מוזכר כלל בתכנית העבודה של המשרד אינו מקובל. לצערי הדבר מעיד על החשיבות הנמוכה שהמשרד להגנת הסביבה מעניק לנושא פסולת הבניין".