מאזן בנק ישראל הסתכם בסוף שנת 2010 בכ- 274 מיליארדי ש"ח, לעומת כ-252 מיליארדים בסוף שנת 2009 - גידול של כ-8.6%. עיקר הגידול בצד הנכסים נובע מהגדלת הנכסים של הבנק במטבע חוץ וכנגדם, בצד ההתחייבויות וההון, עיקר הגידול נובע מגידול נטו בכלים המוניטריים – מק"ם ופז"ק, בניכוי הגידול ביתרת ההפסד של הבנק.
מניהול יתרות המט"ח נרשם רווח של כ-0.8 מיליארדי דולרים השווה לכ-2.9 מיליארדי ש"ח (לא כולל הפרשי שערים), לעומת כ-5.2 מיליארדי ש"ח בשנת 2009. הירידה ברווחים ב-2010 לעומת 2009 נבעה בעיקר מכך שב-2009 נרשמו רווחי הון משמעותיים עקב ירידת התשואות בשווקים העולמיים, וכן מעליית תשואות שנרשמה לקראת סוף שנת 2010.
בשל הצורך להציג את הדוחות במונחים שקליים, ובשל התחזקות השקל בשנת 2010 רשם בנק ישראל הפסד של כ-17.9 מיליארד ש"ח, (לעומת רווח של כ-1.4 מיליארדי ש"ח בשנת 2009) מזה כ-17.6 מיליארדי ש"ח בגין הפרשי שערים,. הוצאות הפרשי השערים של הבנק בשנת 2010 שנגזרו בעיקר משערוך יתרות המט"ח בסוף 2010, הן פועל יוצא של התחזקות השקל מול המטבעות העיקריים שבהם מוחזקות יתרות המט"ח. הפרשי השערים נזקפים לדוח הרווח וההפסד בהתאם לכללי חשבונאות מקובלים בבנקים מרכזיים, לפיהם הפסד מהפרשי שערים בחשבון השערוך בסוף השנה משיערוך יתרות שטרם מומשו, נזקף גם הוא לדוח הרווח וההפסד.
הוצאות השכר והזכויות של עובדי בנק ישראל וגמלאיו (סה"כ כ-1600) הסתכמו בשנת 2010 בכ-450 מיליוני ש"ח, לעומת כ-804 מיליונים בשנת 2009 שכללו עדכון חד פעמי של ההפרשה להתחייבות לפנסיה ולתשלומי פרישה.