שדרת הניהול המובילה של ישראל לא מאוישת או, מנגד, לא החלו בתהליכי איתור בכירים למשרות שהולכות להתפנות. כמעט חצי שנה אחרי הקמתה, הממשלה לא איישה עדיין כמה מהמשרות הבכירות בשירות הציבורי – מיו"ר חברת החשמל, דרך יו"ר ומנכ"ל נמל אשדוד ועד ליו"ר רשות ני"ע וזו רשימה חלקית בלבד.
כך, למשל, הכלכלנית הראשית שירה גרינברג תסיים את תפקידה בסוף החודש אך שר האוצר עדיין לא התחיל לבחון מועמדות ומועמדים לתפקיד. מנהל רשות המסים ערן יעקב אמור לסיים באמצע יוני את כהונתו שכבר הוארכה, אך מסתמן שבעת עזיבתו עדיין לא יהיה לו מחליף.
אי מינוי בכירים למשרות ממשלתיות הפכה לתופעה מקובלת בישראל, אז למה לא ממנים? זו שיטה. שיטה למה? שיטת לשליטה מוגברת? שיטה לייעול המערכות? או שבכלל מדובר באנדרלמוסיה? תהיה הסיבה אשר תהיה, לשיטה הזו יש לפעמים השלכות חיוביות. השאלה מה עומד מאחורי ההחלטות.
בצד היתרונות, אפשר להבין שהימנעות ממינויים של פקידים בכירים יכול לעזור לצמצום הבירוקרטיה ולצמצום השפעתם של מבני כוח מבוססים וכאלו קיימים בישראל כדוגמת "נערי האוצר" או הפרקליטות.
כשמביאים אנשים מרקעים מגוונים במשק, כולל מהאקדמיה, המגזר הפרטי והחברה האזרחית כיועצים במקום מינוי הבכירים, יש פוטנציאל גדול לקבלת נקודות מבט חדשות, רעיונות חדשים וגישות חדשניות לפתרון בעיות. הדבר יכול להוביל ליעילות מוגברת, לשקיפות רבה יותר ולהפחתת שחיתות או ניצול לרעה של סמכויות בתוך המנגנון הממשלתי וייתכן שניתן יהיה לטפח ממשלה דינמית ותגובתית יותר. בנוסף, בצורה שכזו אפשר לשפר את יכולתה של הממשלה להתמודד עם אתגרים מורכבים ולקבל החלטות מושכלות על ידי הסתמכות על מגוון רחב יותר של חוויות וידע.
עם זאת, לגישה זו חסרונות רבים ומסוכנים. לפקידים בכירים יש לעתים קרובות ניסיון רב ערך וידע מוסדי שיכול להיות חיוני לממשל יעיל ותקין. מומחיותם יכולה לספק יציבות, המשכיות והדרכה בניווט במורכבות של קביעת מדיניות ויישום. ללא נוכחותם, קיים סיכון שאנשים חסרי ניסיון יקבלו החלטות לא מושכלות כשלקיחת האחריות שלהם מוגבלת ובכך יגרמו לנזק קריטי.
יתרה מכך, אי מינוי בכירים עלול לערער את היציבות והאפקטיביות המוסדית. ממשלות מסתמכות על בירוקרטיה מתפקדת כדי ליישם מדיניות ולהבטיח את המשכיות הממשל. ללא מנהיגים מנוסים, עלול להיות חוסר כיוון, תיאום ואחריות, מה שיוביל לחוסר יעילות ושיתוק מנהלי. דוגמה לכך ניתן היה לראות במשטרת ישראל כאשר במשך תקופה ארוכה נמנעו מלמנות מפכ"ל ולמרות שמי שכיהן בתור מפכ"ל היה בעל ניסיון, הדבר הוביל לשיתוק המערכת ולהחלשת המשטרה ואת ההשפעות השליליות של המהלך אנו מרגישים עד היום למרות שחלפו כשלוש שנים.
החלטה שלא למנות בכירים לראשות משרד או גוף מסוים, יכולה להתקבל בצורה טובה כשהשר הממונה הוא בעצמו בעל ניסיון בתחום הספציפי ובנוסף הוא מביא לשולחן אנשים מומחים מכל גווני הקשת הפוליטית והאזרחית גם יחד וכאשר ישנו קונצנזוס רחב בקרב אזרחי המדינה למהלך, כשזה האחרון יכול להתבטא גם בהסכמה רחבה לגבי שר ספציפי או לגבי משרד ספציפי.
כאשר מתקיים מצב כמו זה שניצב בפנינו כיום שבו ישנה כמות לא מבוטלת של משרדים חשובים ומרכזיים ללא מינוי של בכירים לעמוד בראשותם, קל להסיק שהדבר אינו נובע מתוך מהלך מושכל לטובת הציבור ונותר לנו כאזרחים לתהות האם מדובר בשחיתות או שמא ברשלנות כאשר אף אחד מהשניים לא מנבא טובות.
לסיכום, אי מינוי של פקידים בכירים למשרות ממשלתיות יכולה להיות חרב פיפיות. אמנם זה יכול להביא יתרונות כמו נקודות מבט חדשות וביורוקרטיה מופחתת, אבל חיוני להגיע לאיזון בין קולות חדשים ומנהיגים מנוסים כדי להבטיח ממשל יעיל ולקיים עקרונות דמוקרטיים. שקיפות, מינויים על בסיס הכישרון ומחויבות לשירות הציבור צריכים להנחות כל החלטה בנוגע להרכב פקידים בכירים.
**הכותב הוא יועץ אסטרטגי**