גזר דין אכזרי מוכר הוא גזר דין מוות בתלייה, אך אכזרי יותר ממנו הוא גזר דין מוות בתלייה עד צאת הנשמה. יש דבר כזה במדינות שכנות. מה ההבדל בין שני גזרי הדין הללו אם בשניהם מדובר בגזר דין מוות? ובכן, מסתבר שההבדל עצום. במקרה הראשון, היה והתליין נכשל במשימה והחבל שכרך לא "נתפס" מספיק טוב בצווארו של הנאשם, הרי שמשלחים את הנאשם לחופשי. בגזר דין מוות בתלייה עד צאת הנשמה, הרי שגם אם כשל התליין, יבוצעו ניסיונות נוספים עד אשר הנאשם ישיב את נשמתו לבורא. אין חנינה אפשרית כמו במקרה הראשון.
כשדוחותיה של חברה כוללים גילוי בדבר אזהרת עסק חי, הכוונה היא שקיים ספק ביכולתה להמשיך ולפעול ועלולה להפוך לחדלת פירעון תוך פרק זמן של מספר חודשים.
מהם הסימנים המקדימים לאותה הישרדות המוטלת בספק והאם כל חברה בקשיים תכלול אזהרה שכזו?
"הערת העסק החי" או "אזהרת העסק החי" מתריעה, למעשה, על חשש להמשך קיומה של חברה ועל חדלות פירעון אפשרית תוך פרק זמן של מספר חודשים. הדוחות הכספיים של החברות הציבוריות, שפורסמו אך לפני כחודש, מצביעים על עלייה חדה בשיעור החברות הנושאות הערת עסק חי וכי אחת מכל 14 חברות בבורסה נמצאת בסכנת קריסה מיידית, לעומת אחת מכל 18 ב-2021.
כללי החשבונאות שעל בסיסם עורכים את תשתית הדוחות הכספיים מבוססים על מוסכמות, הנחות ועקרונות, שאחת מהן היא הנחת ה"עסק החי". הנחת המוצא בעת עריכת הדוחות הכספיים שהחברה תמשיך להתקיים בטווח הזמן הנראה לעין, לא נוצרו תנאים המסכנים את המשך קיומה של החברה ואין כוונה יזומה להפסיק את פעילותה.
האם סוגית העסק החי חלה רק בחברות ציבוריות?
כללי החשבונאות המקובלים המתייחסים לעסק חי אינם מבחינים בין חברות ציבוריות לבין חברות פרטיות. כללים אלה חלים אף בגופים ללא מטרות רווח כמו עמותות. עמותות רבות מצויות בסיכון להמשך פעילותן בתקופה זו וסביר להניח כי אם לא ימצאו מקורות למימון פעילותן, דוחותיהן הכספיים יכללו הערה בדבר הנחת העסק החי.
על מי חלה החובה לתת גילוי על סוגית העסק החי ומה תפקידו של רואה החשבון המבקר?
החובה הראשונית למתן גילוי בדוחות הכספיים חלה על דירקטוריון החברה. רואה החשבון המבקר חייב לבדוק קיום הנחת ה"עסק החי" בעת ביקורת וסקירת דוחות הכספיים של חברה. אם התגלה כי ישנו סיכון להמשך קיומה של החברה כעסק חי קיימים שני מצבים: א. החברה מסכימה עם רואה החשבון וכוללת באור ובו אזהרת ’העסק החי’, רואה החשבון יפנה בחוות דעתו את תשומת לב קוראי הדוחות לנושא זה. ב. החברה אינה מסכימה עם רואה החשבון בדבר סיכון לקיומה כעסק חי ולא כוללת ביאור בנושא. במקרה קיצוני זה רואה החשבון מסתייג בחוות דעתו על הדוחות הכספיים ואולי אף ייתן חוות דעת שלילית ועליו להסביר את הסיבות לקיומו של ספק באשר להמשך קיומה של החברה כ’עסק חי’.
האם חוות דעת רואה חשבון "חלקה" ללא הערות היא ערובה להמשך קיומה של החברה?
לא בהכרח. בתקן ביקורת 570 של לשכת רואי חשבון בישראל בדבר "העסק החי" נאמר: "דוח המבקר מסייע לביסוס אמינות הדוחות הכספיים. יחד עם זאת, אין דוח המבקר מהווה ערובה להמשך קיומו של העסק המבוקר בעתיד הנראה לעין."
האם ניתן לאתר סימנים המעידים על בעיית העסק החי?
כן בהחלט. רק לעיתים רחוקות מפסיק עסק לפעול כעסק חי מבלי שהיו סימני אזהרה שהצביעו על כך. קריסת עסק היא, בדרך כלל, תולדה של תהליכים ומאורעות מתמשכים בחיי העסק, כגון: כשל ניהולי, כשל עסקי, קשיי נזילות, ירידה ברווחיות, תחרותיות קשה בענף וכד’.
במקביל יתכן כי בצד סימני אזהרה יתקיימו סימנים מקלים. לדוגמה, עסק נמצא מזה מספר שנים בהפסדים. במקביל, עומדים לרשות העסק מקורות מימון טובים בערבות בעלי מניות. קיום מקורות מימון זמינים מקהה את חומרתם של סימני האזהרה ויש בהם כדי להצביע על סיכוייו של העסק להמשיך ולפעול כ’עסק חי’.
דוגמאות נוספות לסימני אזהרה העלים חשש לקיומו של העסק:
גירעון בהון העצמי.
גירעון בהון החוזר - עודף התחייבויות שוטפות על נכסים שוטפים.
פיגורים בפירעון התחייבויות שמועדן הגיע.
מימוש מהותי של נכסים קבועים תפעוליים לצורך פירעון ההתחייבויות.
הסתמכות נמשכת על אשראי לטווח קצר למימון רכוש קבוע.
תביעות משפטיות תלויות נגד החברה אשר עם פסיקת בית המשפט כנגדה יגרמו לכך שהחברה לא תוכל להמשיך בקיומה כעסק חי.
הפסדי הפעלה כבדים.
תזרים מזומנים שלילי מתמשך מפעילות שוטפת.
אובדן שוק ראשי, אובדן סוכנות או אובדן ספק ראשי.
אי עמידה ב"קובננטס" - יחסים מאזניים להם התחייבה החברה בפני בנקים.
האם יתכן שלחברה עם הון עצמי חיובי תהיה אזהרת העסק החי?
כן בהחלט. הנזילות של העסק ויכולתו לשלם את התחייבויותיו השוטפות, חשובים לעיתים יותר מקיום הון עצמי.
האם יתכן כי לחברה יהיה גרעון בהון העצמי ולא יתעורר החשש להמשך קיומה כעסק חי?
בהחלט כן. ההון העצמי החשבונאי במקרים רבים אינו מבטא את ההון העצמי הכלכלי. בחברות רבות בעלי המניות מממנים את החברה על ידי הלוואות בעלים. הלוואות אלו מוצגות בסעיפי ההתחייבויות בדוח על המצב הכספי (מאזן) ולא בסעיפי ההון העצמי. כל זמן שהלוואות אלה אינן עומדות לפירעון הן מהוות, למעשה, הון עצמי כלכלי והחברה אינה נתקלת בבעיה לקיומה כעסק חי. צורת מימון בעלים מקובלת נוספת בחברות רבות היא קבלת אשראי בנקאי המגובה בערבויות אישיות ובטחונות של בעלי המניות.
**הכותב הוא רו"ח, מרצה לביקורת במסלול האקדמי המכללה למינהל ומועמד לתפקיד מנהל רשות המסים**