מזרחי-טפחות: לעיתים, כשנתונים כלכליים לא מסתדרים עם הערכות מוקדמות, קל מאוד לבוא בטענות למקור המספק אותם. הפעם מדובר בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) ובנתוני התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג), שהפתיעו את כולם וקפצו פי 2 מההערכות המוקדמות. אך ההמולה הנוכחית אינה חדשה – מדי פעם חוזרות ונשנות טענות נגד הלמ"ס בקשר עם נתוני האבטלה, האינפלציה וכו’. יותר מכך – יש הרבה יותר תיקונים והתאמות דווקא בנתוני הדיור שהלמ"ס מפרסמת מאשר בנתוני התמ"ג, אך לא זכור לי תרעומת כה גדולה עליהם, אולי כי הם מתיישבים עם ההערכות שיש כרגע.
הטענה הכללית נכונה – הלמ"ס אכן מבצעת תיקונים ותקנונים, ניכויי עונתיות, התאמות לנתוני מגמה (ניקוי רעשים) וכו’. הפעולות הללו מרחיקות את הנתונים המתפרסמים מהנתונים המקוריים, אולם:
- מדובר בפעולות נחוצות, שכן הנזק הכרוך בהסתמכות על נתונים גולמיים מקוריים, שנתונים להשפעות מזדמנות חזקות ולעיתים אין קשר בינם לבין המגמות הבסיסיות, גדול לדעתי מה"נזק" הכרוך בהסקת מסקנות מנתונים מתוקנים, המחליקים את ההשפעות הללו ומוציאים לאור את המגמות האמיתיות.
- הפעולות הללו אינן חדשות כלל ועיקר והן מבוצעות גם כאשר הנתונים מתיישרים עם ההערכות המוקדמות ולא סותרים אותן. אלו הם פני הדברים בדרך כלל ואז בדרך כלל לא מזכירים אותן.
- התיקונים האמורים נעשים לאורך זמן ובשיטות שאינן משתנות. לכן, גם אם בתיאור המצב בנקודת זמן בודדת הן גורמות לחריגות, כשבוחנים את הנתונים לאורך זמן, ההטיות מתקזזות והמגמות העולות מהם בדרך כלל נכונות. בסופו של דבר, מדיניות נקבעת בהתאם לנתונים ארוכי טווח, ולכן חריגות זמניות, גם אם הן מתוקנות אחר כך, לא צריכות להפריע יתר על המידה
- הלמ"ס בעצמה חוזרת בכל פרסום ומזהירה מפני הסתמכות על נתונים רבעוניים. לכן מסתכלים על מחציות, אך במקרה דנן גם נתוני המחציות מצביעים על ביצועים מרשימים של התמ"ג: עלייה שנתית בת 6% בתמ"ג העסקי הוא נתון שכול משק היה מתברך בו.
- לשכות רבות בעולם משתמשות באותן שיטות וגם שם הנתונים מתוקנים בדיעבד. ביחס לתיקונים שעושה לפעמים הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ביפאן, לדוגמא, מדינה מפותחת לגיטימית, מצבנו בכלל לא רע.
- נתוני הלמ"ס לא חפים מטעויות, אך יש להבחין בין טעויות חישוב אקראיות, לבין תוצאות שהן פרי מתודולוגיה מדעית, גם אם יש לה מגרעות.
- נתוני הלמ"ס לא נמצאים בריק וניתן וצריך תמיד לגבות אותם ע"י נתונים ממקורות אחרים. סקר החברות והעסקים והמדד המשולב של בנק ישראל, לדוגמא, מהווים נתון משלים, התומך במגמה החיובית העולה מנתוני הלמ"ס. כך גם מדד מנהלי הרכש. את נתוני האבטלה ניתן לגבות עם נתוני סקרי תעסוקה ומשרות פנויות של משרד התמ"ת. לגבי האינפלציה, ניתן לבדוק את השינוי במחירי התמ"ג (חלוקת השינוי בתמ"ג הנומינאלי בשינוי בתמ"ג הריאלי) ויש עוד אינדיקציות רבות אחרות. בארה"ב, לדוגמא, הפד’ משתמש דווקא בנתוני מחירי התמ"ג (pce) ופחות מכך בנתוני המדד (cpi). וגולת הכותרת התקשורתית – נתוני הדיור: על ההבדלים בין נתוני הלמ"ס לנתוני האוצר והשמאי הממשלתי כבר דובר בהרחבה.
לכן, לטענות שהושמעו נגד נתוני התמ"ג של הלמ"ס יש רגליים, אך אני מציע לשמור כאן על פרופורציות נכונות ולדעת את התמונה השלמה, כולל את יתרונותיהם הלא מעטים.