הפתעת האינפלציה השנה נובעת משורה של גורמים, כולל שיבושים בהספקה, עלייה במחירי הסחורות, מדיניות מוניטארית מאד מרחיבה ב-2021-2020, תמיכות פיסקאליות מאד נדיבות, וביקוש כבוש לאחר הקורונה.
לעומת זאת, משקי בית רבים לא מיהרו לחזור לשוק העבודה בשל חששות מהקורונה וקבלת תמיכות, מה שגרם ללחצי שכר. עדיין השכר ירד במונחים ריאליים, כאשר קצב עליית השכר הנומינלי לא הדביק את קצב האינפלציה.
בנקים מרכזיים בעולם חוששים מספיראלה של לחצי שכר ולחצי מחירים. משמעות הדבר: עליית אינפלציה גוררת לחצי שכר אשר גוררת לחצי אינפלציה, גם מכיוון הביקושים וגם כתוצאה מהתייקרויות בעלויות אשר שוב גוררת לחצי שכר.
מניתוח של קרן המטבע עולה ש-70% מההאצה באינפלציה בארה"ב שנה אחורה נגרמה על ידי שיבושים בהספקה/עלייה בסחורות וסיוע פיסקאלי נדיב. מניסיון העבר עולה שתרחיש של ספיראלת שכר/אינפלציה קדימה פחות סביר כול עוד ציפיות האינפלציה מעוגנות בתחום יעד האינפלציה.
קרן המטבע ניתחה 22 מקרים בעבר בעולם עם נסיבות דומות להיום: האצה באינפלציה, עלייה בשכר הנומינלי, ירידה בשכר הריאלי וירידה או יציבות בשיעור האבטלה. ההאצה באינפלציה בארה"ב בשנות ה-70 נגרמה על ידי הזעזוע של מחירי הנפט ב-73’, ומדיניות פיסקאלית ומוניטארית מרחיבה - מה שתמך בעלייה בציפיות האינפלציה. ברגע שהפד התחיל לשנות כיוון ולאמץ מדיניות מוניטארית אגרסיבית (החל מ-1979), ציפיות האינפלציה ירדו ואפילו השכר ירד. כמובן, מערכת הצמדת השכר בארה"ב הייתה חלשה יחסית.
מהעבודה של קרן המטבע עולה שעלייה בשכר הנומינלי מושפעת מעלייה בציפיות האינפלציה ומעלייה בפריון העבודה במשק. עלייה של 1% בציפיות האינפלציה גורמת לעלייה של 1% בשכר הנומינלי, אך קשר זה נחלש מאז המשבר הפיננסי הגדול. מנגד, עלייה באבטלה (רפיון בשוק העבודה) מקטינה את לחציה שכר. כאמור, בתקופת הקורונה קצב עליית השכר הושפע מגורמים אחרים.
במלים אחרות, לפי קרן המטבע זעזועי אינפלציה מצד ההיצע נוטים להשפיע רק באופן זמני על האינפלציה ועל קצב עליית השכר. הנעלם הגדול הינו עד כמה האירוע של היציאה מהקורונה דומה לניסיון העבר, או אולי מדובר באירוע בסדר גדול אחר.
מעבודה אחרת של קרן המטבע עולה ששיעור התמסורת של עליית השכר על האינפלציה נמוך יחסית: כל אחוז של עלייה בשכר בענפי השירותים תורם לעלייה של 1% במחירי השירותים. בתעשייה לא נמצאה קורלציה בין קצב עליית השכר ובין האינפלציה.
יחד עם זאת, יתכן שתמסורת השכר על האינפלציה עולה במידה וקצב עליית השכר מהיר יחסית (כמו היום). בסיכומו של דבר, מדיניות ה- Front Loading של הבנקים המרכזיים נועדה למנוע עלייה בציפיות האינפלציה בקרב משקי הבית.
על רקע זה, העלייה בציפיות האינפלציה בקרב משקי הבית האמריקאים במדד האמון הצרכני של מישיגן צפויה להדאיג את הפד. מהסקר האחרון עולה שציפיות האינפלציה חמש שנים קדימה עלו ל-2.9% מ-2.7% והציפיות שנה קדימה עלו ל-5.1% מ-4.7%. עבור הפד, מדובר בסיבה להעלות את הריבית ב-0.75% בהחלטה הקרובה.
לסיכום, מנגנוני הצמדות השכר מאד נחלשו בשנים האחרונים, בעולם בכלל וגם בישראל. מדיניות ה-Front Loading צפויה למנוע עלייה בציפיות האינפלציה. אם כן, האיום להאצה באינפלציה לא צפוי להגיע ממערכת השכר, spiral price-wage. יחד עם זאת, יתכן שהאינפלציה תושפע מגורמי היצע בלתי צפויים כגון עלייה במחירי הסחורות, שינוי בשע"ח ועוד. לכן, אנו צופים אינפלציה נמוכה בישראל ב-2023 בשיעור של 2.1%.
**הכותב הוא יונתן כץ, הכלכלן הראשי של לידר שוקי הון**