במסגרת ביקור שערך במאי, הודיע הנשיא האמריקאי ג’ו ביידן על תחילתה של יוזמת "היצור המתווסף", שהוא המונח להדפסה בתלת-מימד, במטרה להחיות את הייצור האמריקאי. ביידן שואף להבריא את כלכלת ארה"ב דרך שורה של מאמצים, ונראה שעידוד חברות אמריקאיות לשימוש בטכנולוגיות הדפסה תלת מימדית מתיישב היטב עם המטרות המרכזיות: להילחם בעליית המחירים, לייצר מקומות עבודה חדשים, להקטין את התלות בשרשראות אספקה פגיעות ועוד.
רק כדי שנבין את חשיבות היוזמה - שוק ההדפסה התלת מימדית העולמי מוערך עד כה בכ-18 מיליארד דולר, וצפוי לצמוח לכ-40 מיליארד דולר עד 2025. מה הפלא, אם כן, שיוזמת ביידן לעידוד אימוץ טכנולוגיות הדפסה תלת מימדית ע"י עסקים קטנים ובינוניים התקבלה בתעשייה בתשואות של ממש.
אז מה כוללת היוזמה? התחייבויות פומביות של חברות ענק לצרוך חלקים המיוצרים בעזרת הדפסה תלת מימדית בארה"ב, הטבות והקלות במימון הצטיידות חברות אמריקאיות קטנות וגדולות בציוד להדפסה תלת מימדית, יוזמות שונות להכשרת עובדים לייצור בהדפסה תלת מימדית, תמיכה טכנית והעברת ידע לספקים ובתי עסק בכל הנוגע לאימוץ טכנולוגיות הדפסה תלת מימדית, והתוויית סטנדרטים לתעשייה – דבר שיקל משמעותית על הליכי האישורים הנדרשים לעיתים תכופות מיצרנים אשר היום נושאים בנטל לבדם.
על פניו נראה כי היוזמה של ביידן מאוד מרוכזת באמריקה – היא מושפעת מתהליכים גלובליים, חלקם ארוכים וארוכי-שנים (כמו אובדן מקומות עבודה, מיקור חוץ של ענף הייצור למחוזות בהם כוח העבודה זול, מלחמת הסחר עם סין) וחלקם עכשוויים יותר, כמו השפעות המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, המתיחות בין סין לטאיוואן, המאבק באינפלציה והשפעות הקורונה.
אני סבור כי אימוץ השימוש בטכנולוגיות ההדפסה התלת מימדית מביא בדיוק לכך – הוא מחזיר ייצור לגבולות ארה"ב, הוא מייצר מקומות עבודה נוספים (לעובדים אשר ייצרו בעזרת הטכנולוגיה חלקים שעד עתה יוצרו במדינות אחרות), מקטין משמעותית תלויות בשרשראות אספקה (שכן החלקים מיוצרים ונצרכים באופן מקומי) ומקטין עלויות (תוך צמצום עלויות שילוח והגדלת אפשרויות הייצור).
למרות ההתמקדות של היוזמה בארה"ב, לא מן הנמנע שיהיו לה השלכות חיוביות על התעשייה כולה, גם מחוץ לגבולות ארה"ב. בל נשכח כי כלכלת ארה"ב היא לא רק הגדולה בעולם, כי אם גם מקור לחיקוי ולא מן הנמנע שנראה יוזמות דומות גם בארצות אחרות כפי שקרה גם בעבר.
ההקלות וההטבות מייצרות הזדמנויות לכלל היצרניות של טכנולוגיית הדפסה בתלת מימד אמריקאיות, ושאינן אמריקאיות, למלא את הצורך שהיוזמה תעודד ותייצר.
אני מאמין כי יש ביוזמה פוטנציאל ליצור הזדמנויות ליישומים חדשים לתעשיית ההדפסה התלת מימדית, בהם הטכנולוגיה תשמש לייצור חלקים מסוגים שעד היום יוצרו בטכנולוגיות ייצור אחרות. פריצת דרך כזאת עשויה להיות מאוד משמעותית, והיא לא תעצור בגבולות המדיניים.
כמו-כן, נושא הסטנדרטיזציה ואישורי התהליכים הוא נושא אשר מעקב מאוד תעשיות מסוימות מאימוץ הטכנולוגיה לצרכי ייצור. מהרגע שסטנדרטיזציה כזאת תהיה קיימת, ללא קשר במדינה בה תתקיים – היא עשויה להשפיע במהרה על העולם כולו.
מספר החברות שכבר הצטרפו ליוזמה הן חברות בעלות שם עולמי כמו בואינג, סימנס, לוקהיד מרטין, הוניוול, ריית’יאון, ג’י.אי. ונורתורפ גרומן. חברות אלה הצהירו באופן פתוח שכחלק מהשתתפותן בתכנית, ירכשו יותר חלקים שיוצרו בטכנולוגיית הדפסה תלת מימדית מיצרנים מקומיים בארה"ב.
בין הספקיות השונות לחברות אלה ניתן גם למצוא מספר לא מבוטל של חברות ישראליות, בעלות חברות בנות אמריקאיות אשר יוכלו להנות מהטבות התכנית.
בישראל יש לא מעט חברות המפתחות, מייצרות ומוכרות ציוד להדפסה תלת מימדית. משכך, יותר מסביר להניח כי הורדת גובה חסמי האימוץ של הטכנולוגיה הן מבחינה כספית והן מבחינת הידע, יסייע בין היתר גם לחברות אלה להטמיע את מוצריהן אצל לקוחות נוספים.
בעניין ייצור ההזדמנויות ליישומים חדשים, כפי שנא מר, אין לגבולות המדיניים כמעט שום משמעות. אם אכן כך יקרה – תפיק ישראל תועלת מכך בדיוק כשם שיפיק שאר העולם. תועלת מסוג זה עשויה להיות משמעותית מאוד לתעשיית ההדפסה בתלת מימד וליצרנים והתעשייה הרלוונטיים לאותו יישום.
סטנדרטיזציה, בדומה לפיתוח יישומים, גם היא לא תיעצר בגבולות מדיניים, קל וחומר שמדובר בסטנדרטיזציה ממדינה כמו ארה"ב, אשר מקובלת לרוב בישראל.
אז, לפני שנדפיס את עצמנו לדעת, נזכור כי טכנולוגיית הדפסת התלת־מימד אומנם קיימת מתחילת שנות ה־80, אולם נראה כי קצב ההתקדמות שלה מבשר על תרומתה המעשית לאנושות כולה – הטכנולוגיה תהיה חדשנית יותר, נגישה ושכיחה יותר.
**הכותב הוא מנכ"ל חברת שלוש דיאם**