בשנים האחרונות ובמיוחד מאז פרוץ המגפה וירידה של הריביות לרמות אפסיות בכל העולם המפותח, משקל המניות בתיקים עלה משמעותית ע"ח ירידה במשקל אג"ח. בארה"ב משקל המניות בתיק הנכסים הפיננסיים עלה לאחת הרמות הגבוהות מאז אמצע המאה הקודמת, כאשר משקל האג"ח נמצא ברמה הנמוכה היסטורית.
גם בישראל משקל המניות בהחזקה ישירה (בארץ ובחו"ל) בתיק הנכסים הכספיים של הציבור קרוב לשיא היסטורי, כאשר החשיפה כולל הנגזרים כנראה הרבה יותר גבוהה מרמות השיא שהיו בעבר. לעומת זאת, משקל הנכסים נושאי ריבית נמצא בשפל.
הטיה חזקה למניות הייתה אולי מוצדקת כשהריביות והתשואות היו אפסיות ומרווחי אג"ח החברות היו נמוכים, אך המצב השתנה עם עליית ריביות, התשואות והמרווחים. התשואות לפדיון של האג"ח הקונצרניות בארה"ב עלו לרמות הגבוהות מאז 2008.
במצב זה, ספק שלמניות יש יתרון ברור על אג"ח. אכן הסיכון למיתון שעלול להגדיל שיעור חדלות פירעון בוודאי קיים ואינו זניח, אך רחוק מלהיות מובטח. בינתיים, למעט עלייה במרווחי אג"ח, לא ניכרים סימנים של עלייה בסיכון החברות. מדד פשיטות רגל של בלומברג נמצא ברמה הנמוכה היסטורית. היחס בין מספר העלאות להורדות דירוג אשראי של חברות ה-HY ע"י S&P עומד ברבעון השני באחת הרמות הגבוהות של העשור האחרון.
הנתון החשוב הוא שהיסטורית, משקל המניות בתיק הנכסים הכספיים בידי הציבור היה קשור בקשר הדוק לתשואה עתידית שהשיג האפיק. ככל שמשקל המניות היה גבוה יותר, התשואה שהשיג שוק המניות לאחר מכן הייתה נמוכה יותר.
ההסבר לכך פשוט - כשמשקיעים נמצאים בחשיפה גבוהה למניות, סביר יותר שהחשיפה תקטן מאשר תגדל. ירידה בחשיפה מובילה למכירות המניות בתיקי השקעות רבים ולתשואה נמוכה של האפיק.
החשיפה למניות בתיק הנכסים הכספיים בארה"ב, מאמצע המאה הקודמת קיים מתאם שלילי הדוק בין משקל המניות בתיק הנכסים הכספיים בארה"ב לתשואה שהמניות הניבו בעשור לאחר מכן. אם הקשר ההיסטורי ימשך גם בעשור הקרוב, התשואה בגין החזקת המניות צפויה להיות נמוכה מאוד.
שורה תחתונה: כצעד אסטרטגי כדאי לשקול הגדלת האפיק האג"חי ע"ח המניות.