במהלך הימים האחרונים נרשמה היחלשות מהירה של היואן מול הדולר בשיעור של כ-3%. הפיחות המהיר ביואן אמנם עקבי עם השונות במדיניות המוניטארית בין ארה"ב לסין, אך במידה ויימשך הוא יהווה גורם שלילי נוסף עבור נכסי הסיכון. עם זאת, במונחי סל המטבעות התמונה שונה למדיי, שכן היציבות היחסית של היואן מול הדולר עד לאחרונה, על רקע מגמת התחזקות של הדולר בעולם, שיקפה מגמת ייסוף של היואן-סל.
מהלכי פיחות מהירים בעבר בסין שיקפו חשש מפני יציאת הון מוגברת, על רקע הרעה בתמונת המאקרו המקומית, ולעיתים נתפסו כניסיון לשפר את התחרותיות של סין על חשבון מדינות אחרות ולכן הובילו לחשש מפני מלחמת מטבעות. בנקודה הנוכחית, פיחות מסויים במטבע הסיני סביר על רקע ההאטה בביקושים המקומיים, פוטנציאל להאטה בביקושים למוצרים תעשייתיים בעולם עם נירמול הצריכה לאחר משבר הקורונה, השלכות שליליות של משבר הנדל"ן בסין והשונות במדיניות המוניטארית בסין שנמצאת בתוואי של הרחבה מתונה לעומת הריסון המאפיין מדינות רבות בעולם. עם זאת, פיחות מהיר יעלה את החשש מפני הרעה משמעותית יותר בפעילות בסין, בעיקר על רקע ההידרדרות בענף הנדל"ן, ויהווה התפתחות שלילית לשווקים הפיננסים. לעומת זאת, תרחיש של האטה משמעותית יותר בסין, יהווה חדשות טובות בגזרת האינפלציה, בפרט בכל הנוגע להתמתנות של אינפלציית הסחורות, אפיק שבו סין משחקת תפקיד מרכזי.
ההאטה בצמיחה בסין, עם צמיחה מתחת ל-5% ברבעונים האחרונים, משקפת גורם מבני (הפחתת המינוף וההשקעות) במקביל לגל תחלואה חריף והמשך מדיניות אפס הדבקות, שננטשה בעולם בוודאי עקב ההדבקה המהירה של האומיקרון, וגובה מחיר כלכלי גבוה בטווח הקצר בשל הסגרים החריפים. עם זאת, הרטוריקה מצד הממשל לא נתפסת כמשלימה עם המצב אלא מכוונת לצמיחה גבוהה יותר, אך ללא חזרה למדיניות הגדלת ההשקעות והאשראי, קשה לראות את הצמיחה סינית עולה מדרגה.