האומדן הראשון של מדד מחירי הדירות לינואר-פברואר הצביע על עלייה חדה נוספת בשיעור של 1.8%,והוביל לעלייה של 15.2% בשנה האחרונה, ושל 20% מאז אמצע 2020, עם תחילת ההתאוששות של המשק. העלייה החדה במחירים המלווה בהיקפי אשראי גבוהים לא צפויה להיתקל אמנם באדישות מצד קובעי המדיניות, אך חוסר היציבות הפוליטי עלול להקשות על נקיטת צעדים מצד הממשלה, ואילו בנק ישראל לא מעוניין לטפל בענף הדיור באמצעות כלי הריבית, אך סביר שינקוט צעדים להגבלת מתן האשראי מצד הבנקים.
אמנם הדגש העיקרי אליו מכוונים קובעי המדיניות הוא צד ההיצע, אך המסקנה העולה מנתוני הנדל"ן מחדדת את הצורך בהתייחסות רצינית יותר לצד הביקוש. הצעדים שננקטו במהלך המשבר מצד האוצר או ובנק ישראל האיצו במידה ניכרת את הביקושים, כאשר ההתבטאויות מצד קובעי המדיניות בנוגע להמשך עליות מחירים לצד הגידול החד באשראי, יצרו תנאים מושלמים לאינפלציה דוהרת של מחירי הנדל"ן למגורים.
אמנם העלייה הצפויה בצד ההיצע צפויה לפעול בהדרגה למיתון קצב עליות המחירים, אך בכדי להשיג אפקט יעיל יותר נדרש צינון מהיר של הביקושים, אותו ניתן להשיג גם מהצד המוניטארי עם העלאות ריבית, בוודאי בסביבת האינפלציה הנוכחית. מעבר לכך, נדרשת השוואת תנאי המיסוי לנכסים הפיננסים בשוק ההון, בפרט בכל הנוגע למיסוי התשואה השוטפת (כלומר שכר הדירה), ומתן תמריצים לצורך סגירת הפערים בין ההתחלות לגמר הבנייה.