תקלות תקיפות ושינוי מדיניות בארה”ב

התפתחות מחיר הנפט

מחיר הנפט עלה בשבוע החולף על רקע של מספר גורמים: המשך הלחימה באוקראינה; תגובת רוסיה לסנקציות ההולכות ומכבידות עליה– כמו דרישה לקבל תשלום בגין יצוא אנרגיה רק ברובל רוסי, מ-48 "מדינות עוינות"; החרפת ההתבטאויות של נשיא ארה"ב כנגד הנשיא פוטין, תוך נסיון לחזק את הקואליציה הבינלאומית כנגד רוסיה; תקלה זמנית בנמל יצוא הנפט של קזחסטן; ונסיון התקיפה על תשתיות הנפט בג’דה-סעודיה על ידי המורדים החות’ים. בסיכום שבועי, מחיר הנפט מסוג BRENT עלה מכ-108 דולר לחבית לכ-120 דולר לחבית.

ההיצע הגלובלי

מלאי הנפט הגולמי המסחרי בארה"ב ירד בשבוע המסתיים ב-18/3/2022, זאת כתוצאה מירידה ביבוא נטו, עקב עלייה ניכרת ביצוא, ובמקביל גם אספקה רבה יותר של נפט לבתי הזיקוק. הדו"ח השבועי של ה-EIA מעריך כי מלאי הנפט הגולמי ירד ב-2.5 מיליון חביות בשבוע, ל-413.4 מיליון חביות בסך הכל.

כאמור לעיל, הירידה במלאי באה על רקע העובדה שארה"ב מנסה לספק כמות הולכת וגדלה של אנרגיה לשאר העולם באמצעות יצוא, זאת בזמן שאסרה על יבוא מרוסיה. אספקת התשומות לבתי הזיקוק בארה"ב משקפת את עליית שיעור הניצולת של בתי הזיקוק ל-91.1% מ-90.4%. תפוקת הנפט של ארה"ב התייצבה על כ- 11.6 מיליון חביות ליום. בהמשך, התפוקה עשויה לעלות, עקב המחירים גבוהים יותר, אך זאת בצורה מוגבלת יחסית.

ממשל ביידן "שינה כיוון" וקורא עתה לחברות הנפט האמריקאיות להגביר את הייצור. מדובר בקריאה מנוגדת למדיניות של הנשיא ביידן שיושמה מיד עם תחילת כהונתו, במסגרתה פעל הנשיא לצמצום פעילות מפיקי הנפט ומערכות הולכת והובלת הנפט. על רקע "שינוי הכיוון" שבא בעקבות הפלישה של רוסיה לאוקראינה והשיבוש בשוק הנפט העולמי שנוצר בעקבותיו, גברה המתיחות שכבר הייתה קיימת בין הבית הלבן תחת ממשל ביידן לבין חברות הנפט של ארה"ב. מידה רבה של מתיחות זו באה לאחר שהממשל קידם מדיניות שפעלה לצמצום את היכולת לעשות שימוש בהיתרי הקידוח ובמקביל פעלה בפועל לביטול היתרי בניית קווי הולכת נפט (KEYSTONE XL), כל זאת במסגרת קידום של רגולציה מכבידה על מגזר זה והעדפה ברורה של מעבר מהיר לאנרגיה ירוקה, זאת ללא יישום מלא של שלב מעבר נאות, הלוקח בחשבון גם את התממשותם של משברים ושל סיכונים שונים.

המצב הרגולטורי המכביד לא מנע הגדלה של פעילות שדות הנפט בארה"ב בחודשים הראשונים של 2022, הגדלת גיוס עובדים, שעות העבודה ושכר, אך לא מדובר בהגדלה של ממש בכושר התפוקה, אלא ניצול יותר של כושר הפקה עודף ובלתי מנוצל. במסגרת זו מספר הקידוחים הפעילים בארה"ב המשיך ועלה באיטיות ל-531 – מספר קטן מאוד מאשר היה בעבר ברמות המחירים הנוכחיות. היכולת להמשיך ולהגדיל את התפוקה לאורך זמן עלולה להיות מוגבלת גם עקב גורמי טווח קצר, כמו מחסור בעובדים ובציוד, וגם על ידי גורמים ארוכים טווח כמו אי-הקלה בתנאים הרגולטוריים.

על פי סקר עדכני של הבנק הפדרלי של דאלאס, בממוצע, מחיר הנפט הדרוש לשם כיסוי ההוצאה התפעולית של באר נפט קיימת עלה בשיעור של כ-10% יחסית לשנה שעברה. המחיר הממוצע של נפט הדרוש לשם הצדקת קידוח באר חדשה עלה בשיעור של כ-8% יחסית לשנה שעברה. יותר מ-40% מהנשאלים בסקר של הבנק הפדרלי השיבו שמחירי הנפט יצטרכו להיות 80-99 דולר לחבית לאורך זמן, בכדי להביא חברות נפט הנסחרות בבורסה לשקול הגדלה משמעותית של הייצור שלהם באמצעות קידוחים חדשים, זאת בהתחשב בעלות גיוס מקורות המימון והציפיות של המשקיעים לגבי התשואה על ההשקעה. יתר על כן, מידת אי-הוודאות הרגולטורית וגם אי-וודאות לגבי מחירי הנפט בעתיד, תורמים לחוסר רצון של חברות ציבוריות להסתכן ולהרחיב את התפוקה באמצעות השקעות הון גדולות ופיתוח קידוחים חדשים. בהתאם לכך, חלק נכבד מהמשיבים על הסקר סבור שהרחבת הפעילות לא תלויה רק במחיר הנפט, אלא בעיקר בגורמים אחרים.

הביקוש הגלובלי

כרבע מהיבוא של נפט ומוצרי נפט של האיחוד האירופי מקורו ברוסיה, שיעור קטן יחסית לזה של הגז הטבעי (כשתי חמישיות). עם זאת, בהתחשב בכך שנפט מהווה חלק גדול יותר מתמהיל צריכת האנרגיה של האיחוד האירופאי מאשר גז (כ-35% לעומת 25%), לנפט ולגז רוסיים חלקים דומים בסך השימוש מקורות אנרגיה ראשוניים באיחוד האירופי.

מבחינת אפשרויות ההתנתקות של האיחוד האירופאי מן הנפט הרוסי, הרי שנפט נסחר ומובל בקלות רבה יותר מאשר גז טבעי ולכן נראה שיהיה קל יותר להחליף את מקורות אספקת הנפט למקורות לא רוסיים מאשר להחליף את מקורות אספקת הגז הטבעי. עיקר הנפט הרוסי מועבר לאירופה דרך הים, באמצעות אוניות, וזהו הבדל גדול ביחס לאופן השינוע של הגז הטבעי לאירופה, שנעשה באמצעות צנרת קרקעית קבועה. במסגרת זו, בתי הזיקוק האירופאים, הקרובים לנמלי הים, הקולטים נפט מאוניות, נוטים להיות גמישים יותר בסוגי הנפט שהם מסוגלים לזקק.

יהיו אתגרים לוגיסטיים, בעיקר מבחינת בתי הזיקוק של מרכז-מזרח אירופה, שחלקם מותאמים לזיקוק נפט רוסי ויהיה צורך ליישם מהלך של התאמות לוגיסטיות ותפעוליות. עם זאת, בהתחשב בכך שלמדינות באיחוד האירופי יש בדרך כלל רזרבות השקולות לכ-4-5 חודשים של צריכת נפט, הפחתת המלאי, באופן זמני, עשויה לאפשר פרק זמן מסוים בכדי לפעול להסדרת אספקה ממקורות חלופיים ולטפל בהיבטים הלוגיסטיים.

עם זאת, במקרה של אמברגו אירופאי על נפט רוסי, זאת כפי שהולך ומסתמן, בעיקר בהקשר של גרמניה, נראה שיהיה צורך בעידוד הפחתת השימוש בנפט ובמוצריו, בפרט דיזל, שחלק משמעותי ממנו מגיע מרוסיה. מדובר בצעדים כמו הפחתת המהירות המותרת בכבישים המהירים, עידוד נסיעות שיתופיות ושימוש רב יותר בתחבורה ציבורית. בטווח הקצר תחול ככל הנראה עלייה נוספת במחיר הנפט ומוצריו ופגיעה נוספת בצמיחה של חלק ממדינות אירופה, זאת כתלות במידת החשיפה הישירה לנפט הרוסי של כל מדינה ומדינה ובמידה שבה הממשלות יפעלו בכדי לפצות צרכנים ועסקים בגין המחירים הגבוהים יותר.

במקביל, סין מנצלת את המצב לטובתה והגדילה את רכישות הנפט הרוסי (מסוג אוראל) תוך כדי הנחה במחיר של נפט מסוג זה יחסית לנפט ממקורות אחרים. במסגרת מציאת השווקים החלופיים, רוסיה מקווה להגדיל את מכירות הנפט במידה ניכרת להודו, אך זו בוחנת גם את ההשלכות הפוליטיות הגלובליות של האפשרות של הגדלת הרכישות מרוסיה.

משק הגז הטבעי

ההתפתחויות בשוק הגז הטבעי הושפעו מחתימת ההסכם שיביא לכך שארה"ב תספק כבר בקרוב גז נוסף לאיחוד האירופי, שווה ערך לכ-10% מהגז שהיא מקבלת כיום מרוסיה, זאת עד לסוף השנה הנוכחית. העסקה החדשה מבוססת על כך שארה"ב ומדינות אחרות יספקו לאירופה 15 מיליארד מ"ק נוספים של גז טבעי, זאת מעבר לאספקה של 22 מיליארד מ"ק בשנה שעברה, וזה יהיה שקול לכ-24% מהגז המיובא כיום מרוסיה. המטרה היא שארצות הברית והשותפים הבינלאומיים יגדילו את האספקה בהמשך לאירופה לכ-50 מיליארד מ"ק, זאת במטרה להביא לצמצום נוסף של היבוא של גז מרוסיה לאיחוד האירופאי.

מבחינת מקורות חלופיים באירופה, כיום האיחוד האירופאי רוכש גז מנורבגיה בהיקף משמעותי - אבל הצינורות משם כבר פועלים בקיבולת מלאה. לכן, אספקה נוספת תצטרך להגיע ממקורות רחוקים יותר, בצורה של LNG – גז טבעי מונזל. ישנם סימני שאלה לגבי ההיקף הכולל של הגז שארה"ב יכולה לספק, באיזו מהירות היא יכולה להגדיל את היצוא לאיחוד האירופי וכמה יעלו המשלוחים האלה. לכן, לא מדובר רק במהלך מצד ארה"ב, אלא בשותפות של מדינות אחרות, כמו אלג’יריה וקטאר. ההגדלה של היצוא מארה"ב תבוא על חשבון אספקה לשוק המקומי ומכירת גז ליעדים אחרים, לא אירופאיים, והדבר כבר בא לידי ביטוי בעליית מחיר הגז בארה"ב בימים האחרונים.

על מנת לקלוט כמויות גדולות יותר של גז טבעי מונזל, יוקמו בגרמניה, באיזור חוף הים הצפוני, עוד שתי תחנות לקליטת הגז מאוניות LNG. כמו כן, היקף המלאי שגרמניה תחזיק יוגדל באופן פרמננטי. האיחוד האירופי אמנם נהנה מזה שנים רבות מגז רוסי זול יחסית, אך כעת נראה שעידן זה הגיע לקיצו, תוך כדי השפעה גלובלית.

הצפי לטווח הבינוני

מחיר הנפט צפוי להיות מושפע מהגורמים הבאים: המשך המתיחות הגאו-פוליטית סביב הלחימה; מידת ההתקדמות לקראת הסכם גרעין בין המעצמות ובין איראן; הקלה אפשרית של הסנקציות על וונצואלה; האצת ההקלות במכסות הייצור של OPEC+, בדגש על מדינות שיש להן כושר יצור עודף. על פי ה- IEA, ארגון האנרגיה הבינלאומי, במידה וגורמי הרקע הנ"ל לא ישתנו לטובת הגדלת ההיצע, שוק הנפט העולמי עלול להימצא במחסור של כ- 3 מיליון חביות ליום בקיץ הקרוב.

מאחר וקיים ספק אם אמנם כל גורמי צד ההיצע הנ"ל יתממשו בקרוב, ה-IEA סבור שעיקר המאמץ צריך להיות מושקע היום בצמצום צריכת הנפט בעולם. מדובר באימוץ של מדיניות צמצום צריכת האנרגיה, זאת כפי שהיה בשנות ה-70 של המאה הקודמת, אז היו משברי נפט גדולים על רקע אמברגו נפט מצד מדינות ערב. לכן, ה- IEA מדגיש את הצורך בשינויים התנהגותיים, כמו אלו שתוארו לעיל בנושא הפחתת הצריכה של נפט באירופה, אך עם תוצאות בעיקר בטווח הזמן הארוך יותר. מדובר בתהליכים רב שנתיים. בינתיים, בניגוד להמלצה זו, מדינות שונות פועלות כרגע לשימור היקף צריכת הנפט ומוצריו ובך שהם פועלים לצמצום של שיעורי המס על אנרגיה ובכך פועלים לשימור רמת הביקושים ולא להיפך – צמצום הביקוש לנפט.

בנסיבות אלו, מחיר הנפט איננו צפוי לרדת במידה ניכרת בעתיד הקרוב, זאת בניגוד לגלום בחוזים העתידיים ובממוצע תחזיות החזאים שמצביעים על צפי לירידת מחיר הנפט בהמשך השנה. אנו בדיעה שירידה זו לא תתרחש בקרוב, אלא רק בטווח הרחוק יותר, בעיקר בתלות במידת הרחבת ההיצע העולמי והשלמת מהלכי התחלופה ממקורות רוסיים למקורות חלופיים.