בשבוע אחד אריק שטילמן הצליח לעשות את מה שרוב מנהלי הייטק חולמים עליו רק בסיוטים: להודיע על פיטורים, להעביר את החברה ל"AI מלא", ומיד אחר כך לקנות חלק במועדון הכדורסל הכי גדול (והכי יקר) בישראל. טיימינג, אומרים בחייטק, זה הכל. והטיימינג כאן מושלם – כמו סטירה קלה על הלחי לעובדים שקיבלו את המכתב.
במייל שדלף ל"וידויים אנונימיים בהייטק", שטילמן כתב את הדברים היפים: "ראפיד נמצאת בעמדה חזקה... החברה גדלה ורווחית... אנחנו מעבירים משאבים ל-AI". תרגום חופשי: "תודה על השנים, עכשיו המכונות יעשו את העבודה שלכם, ואני הולך להיות בעל בית חלקי בהיכל".
במקביל, הוא רכש (מכספו הפרטי, כמובן) 50% מפדנקו ספורט של משפחת פדרמן – מה שנותן לו כ-14.5% בערך במכבי תל אביב, דירקטוריון, והזדמנות להזרים עוד 30 מיליון דולר יחד עם השותפים החדשים. Rapyd כבר ספונסר ראשי. עכשיו הוא גם בעלים. נוח.
החלום הצהוב
שטילמן לא מסתיר: הוא בא "לזכות ביורוליג". חלום ילדות קלאסי של ילד ישראלי שגדל על מכבי של שנות ה-80-90, כשאירופה רעדה מצהוב. יש כאלה שקונים יאכטה, יש כאלה שקונים קבוצה. זה סמל סטטוס על סטרואידים – אתה לא סתם עשיר, אתה זה שמחליט אם שחקן זר יישאר או ילך, אתה זה שמדבר עם מאמנים, ואתה זה שמקבל (או סופג) את האהבה/שנאה של מאות אלפי אוהדים.
זה גם חיבור הגיוני: Rapyd כבר על החולצה, הטכנולוגיה פוגשת את הספורט, "חיבור בין אנשים, ערכים וחדשנות" כמו שהוא אמר. יזם פינטק מצליח שרוצה להשפיע מעבר לאקסל ולסליידים – מי יכול להתלונן?
אבל... יש אבל
ה"אבל" הזה שוקל בערך 50 מיליון דולר (במקרה הטוב, לפי הערכות), שעות שינה אבודות, כאבי ראש אינסופיים וסיכון תדמיתי. כי להיות בעלים (או שותף משמעותי) של מכבי תל אביב זה לא בדיוק "תחביב". זה להפוך לעבד של סמל. יש כאן אגו ענק, ציפיות אינסופיות, פוליטיקה פנימית, לחץ תקשורתי ואוהדים שדורשים אליפויות כמו אוויר לנשימה. שאלו את משפחת פדרמן, שאלו את ינאי, שאלו את אדלסון בזמנו. מעטים יוצאים משם עם חיוך. רובם יוצאים עם חשבון בנק קלוש יותר ותיק עיתונות מלא כותרות שליליות.
לצד הניצחון המוחץ של הפועל תל אביב בדרבי (97:115) אמש (ה’), העימות המעניין של הלילה התרחש דווקא ברשתות החברתיות. עופר ינאי, בעלי הפועל, עקץ את אריק שטילמן – שצפוי להיכנס בקרוב להנהלת מכבי תל אביב – וכתב בחשבון ה-X שלו: "שטילמן אתה ער?". מנכ"ל ראפיד הגיב מצידו באימוג’י מפהק.
העקיצה של ינאי מגיעה ימים ספורים לאחר ששטילמן התייחס אליו פומבית לראשונה. שטילמן נשאל השבוע האם הוא מהווה את "התשובה של מכבי לעופר ינאי", והצהיר בתגובה: "אני התשובה ל-2030 עד 2060".
"מה היה צריך את זה על הראש שלו?" – זה המשפט ששמענו השבוע יותר מכל.
המודל? אולי אדלסון בירושלים (השקעה כבדה, תוצאות מעורבות), אולי ינאי בהפועל (יותר כאב לב). אבל שטילמן נשמע נחוש: "בא לזכות". יאללה, בהצלחה. רק תזכור – באירופה לא משלמים בשקלים, והאוהדים לא סולחים על כישלונות כמו משקיעים בוועדת דירקטורים.
בין AI לפארקט
הפרדוקס יפה: מצד אחד, הוא מפטר כדי לייעל, להפוך את ראפיד ל"חברה שמופעלת על ידי AI". מצד שני, הוא נכנס לעולם שבו שום אלגוריתם לא מנבא אם דורון ינקוביץ’ יצליח או אם השופטים ישרקו נגדכם. עולם אנושי, רגשי, כאוטי. בדיוק מה שההייטק מנסה לברוח ממנו.
אז מה זה – חלום ילדות אמיתי של איש שהגשים את עצמו ועכשיו רוצה להגשים משהו גדול יותר? או שגעון גדלות קלאסי של מי ששווי החברה שלו (פעם 15 מיליארד על הנייר) נותן לו תחושת ביטחון מוגזמת?
כנראה קצת משניהם. כמו הרבה יזמים ישראליים מצליחים. הם בונים אימפריה, ואז מחפשים זירה חדשה להוכיח בה שהם עדיין יכולים לנצח. מכבי תל אביב קיבלה הזרקת אדרנלין והון. העובדים שפוטרו – כאב ראש.
והציבור? יחכה לראות אם השילוב בין פינטק לכדורסל יביא יורוליג, או רק עוד דרמה צהובה. בינתיים, אריק, תהנה מהחלום. רק אל תשכח: בהיכל, גם ה-AI הכי חכם לא זורק שלשות.