פורטוגל צלחה אתמול מבחן משמעותי כאשר הצליחה לגייס את סך כל האג"ח שהציעה למכירה בהיקף של 1.25 מיליארד אירו. הצלחת ההנפקה מהווה בעיקר הישג לבנק המרכזי של אירופה, ה-ECB, אשר הטיל את כל כובד משקלו כדי לרתום משקיעים מוסדיים למען ההנפקה, ואכן הביקוש היה גבוה. ניתן גם לומר ברמה גבוהה של ודאות כי הבנק עצמו רכש היום נתח נכבד מתוך סך האג"ח שהוצעו למכירה, וזאת כדי להביא לירידה בתשואה ולמנוע מפלה. כלומר, הביקוש לאג"ח היה בעיקר מוסדי, ויהיה זה מוטעה לראות בו הבעת אמון של השוק עצמו בעתידה של פורטוגל.
למרות הישגו של הבנק המרכזי של אירופה, בראשות הנשיא טרישה, סימני השאלה שעולים בעקבות ההנפקה הינם רבים. ראשית, הריבית על אגרות החוב לטווח ארוך יותר, ל-10 שנים, עמדה על 6.71%. אף כי ריבית זו נמוכה מהריבית בהנפקה הקודמת, מדובר בריבית גבוהה, הקרובה ל-7%. ללא פיתרון אמיתי של המשבר, אף אחד לא מאמין כי פורטוגל באמת תוכל לשאת בהחזר האג"ח במועד ההנפקה. ריבית גבוהה שכזו עדיין מלמדת על הסיכון הרב המתלווה לאג"ח לטווח הארוך יותר של מדינות ה-PIGS.
בימים האחרונים נפוצו בשוק ספקולציות לפיהן מתנהלים מגעים בין האיחוד האירופי לבין פורטוגל בנוגע לחילוץ המדינה, ואולם כל הנוגעים בדבר הכחישו בצורה גורפת. ההנפקה המוצלחת לכאורה תדחה לזמן מה את הדיבורים על חילוץ, ואת החילוץ עצמו. ואולם, יש לזכור כי כדי לעמוד בתשלומי החוב שלה פורטוגל תידרש לגייס השנה סכום של 20 מיליארד אירו באמצעות הנפקת אג"ח. כלומר מדובר ברגיעה זמנית, וספק רב אם פורטוגל תצליח להימנע מחבילת סיוע באמצעות גלגול חובותיה כך בשוק האג"ח. בסופו של דבר, דפוס דומה ראינו במקרה אירלנד. גם אירלנד הצליחה להוציא לפועל מספר הנפקות חיוביות לכאורה, ואף הכחישה בתוקף כי תסכים לחילוץ, ואולם בסופו של דבר כרעה תחת נטל החוב ונאלצה להסכים לחבילת הסיוע.
משבר החוב בגוש האירו נמצא בצומת מסוכן, וראשי האיחוד האירופי מנסיה לטכס עצה כיצד למנוע את התפשטות המשבר ממדינות קטנות יחסית כגון יוון, אירלנד ופורטוגל, למדינות בסדר גודל של ספרד ואיטליה. ספק רב אם באיחוד האירופי, בסיוע קרן המטבע, יוכלו לשאת בנטל חילוץ של מדינות אלה, ועל כן תרחיש שכזה עשוי ליצור סחרור מסוכן שעלול להביא את המדינות הנגועות למצב של חדלות פירעון, מה שיאיים על יציבותו של גוש האירו בכלל, וייתן את האות לבריחת המשקיעים מן המטבע האירופי.
בסופו של דבר, גוש האירו ייאלץ לבחור בין שתי ברירות, ושתיהן בעלות השלכות מרחיקות לכת: פירוק הגוש או איחוד אמיתי. על פי התרחיש הראשון, המדינות המובילות בגוש האירו, ובראשן גרמניה, ימאסו בסוף בדפוס הנוכחי לפיהן הן צריכות לחלץ בכספיהן מדינות כושלות, ויעדיפו תחת זאת לפזר את האיחוד האירופי. מצד שני, כדי להשיב את אמון המשקיעים ביכולת הישרדותו של הגוש ייאלצו המדינות להתכנס ולקבוע כללים פיסקאליים ומוניטריים ברורים של התנהלות, שימנעו ממדינות להיקלע לגירעונות עתק שכאלה. ואולם הסדר כזה משמעות אובדן מסוים של הריבונות המדינתית, וספק אם המדינות הגדולות ייאותו לכך.