המחלקה הכלכלית של בנק הפועלים מפרסמת היום את סקירת המאקרו השבועית ובה התייחסות למלחמת הסחר המתרחבת והציפיות להפחתת ריבית בארה"ב. בזמן שארה"ב וסין מחריפות את מלחמת הסחר ומטילות זו על זו מכסים חדשים, פתח הנשיא טראמפ בחזית חדשה, והודיע על הטלת מכסים על יבוא ממקסיקו ומהודו. החרפת מלחמת הסחר והירידה הצפויה בסחר הגלובלי הביאו להפחתת תחזיות הצמיחה לרבעון השני בארה"ב, וכעת בתי ההשקעות הגדולים הצטרפו לציפיות השוק והם מעריכים שהפד יפחית ריבית כבר השנה.
בשוק האג"ח נמשכה המגמה של התקופה האחרונה עם ירידה בתשואות לפדיון לאורך כל עקום התשואות, ועתה התשואה לעשר שנים ירדה אף היא מתחת לרמה של ריבית הפד. החשש מהאטה גלובלית תרם גם לירידה שבועית של כ-10% במחיר הנפט מסוג ברנט. ירידת התשואות לכשעצמה היא בגדר תחזית שנוטה להגשים את עצמה, שכן הבנקים המרכזיים לא רוצים למצוא את עצמם נגררים אחרי השוק לאורך זמן.
יחד עם זאת, המכסים צפויים להעלות את האינפלציה, ושוק העבודה בארה"ב עדיין במצב של תעסוקה מלאה, ולכן לא בטוח שהפד ימהר להתיישר עם השווקים הפעם. ייקח זמן עד שנדע מה המחיר הכלכלי של מלחמת הסחר, ואם התנהגות מדדי המניות מהווה בכל זאת אינדיקציה כלשהי, אז הפגיעה בכלכלה היא משמעותית.
הנתונים האחרונים שהתפרסמו מצביעים דווקא על המשך צמיחה נאה בכלכלת ארה"ב. נתוני הצמיחה לרבעון הראשון נותרו, באומדן השני, גבוהים ברמה של 3.1% כאשר הכנסות והוצאות הצרכנים לחודש אפריל עלו מעל התחזית. הכנסות הצרכנים עלו ב-0.5% והוצאות הצרכנים ב-0.3%, עלייה שמאותתת שגם ברבעון השני צפויה הצריכה הפרטית להיות גורם מרכזי בצמיחה בארה"ב. שוק הנדל"ן מוסיף להציג נתונים מעורבים. החוזים לעסקאות על דירות יד שניה בירידה אך מחירי הבתים שבו לעלות לרמת שיא לאחר ירידה שנרשמה בחודשים האחרונים.
למרות הירידה במדדי המניות והחרפת מלחמת הסחר, מדד אמון הצרכנים של הקונפרנס בורד עלה במאי לרמת שיא של שישה חודשים. העלייה באופטימיות הצרכנים נבעה בעיקר מציפייה להמשך שיפור בשוק העבודה ובהוצאות משקי הבית. בהסתכלות אחורה ניתן לראות שבשנתיים האחרונות ניכר שיפור מתמשך בתפיסת מצב הכלכלה השוטף (המדד השוטף), בעוד שביחס לתפיסת המצב העתידי (מדד הציפיות) נרשמה יציבות. מגמה זו נתמכה במצב הטוב של שוק העבודה ובעליות השערים החדות בשוקי המניות.
גברו הסיכויים לשתי הפחתות ריבית ע"י ה-FED בחצי השנה הקרובה. על רקע הסיכונים הקשורים להחרפת מלחמת הסחר, גוברות הציפיות להפחתת ריבית הפד בחודשים הקרובים. בשוק האג"ח הממשלתיות ירדו התשואות לכל הטווחים, והפער בין איגרת החוב לעשר שנים (2.12%) לזו של שלושה חודשים (2.35%) ירד לשיא של עשור. עקום התשואות שהיה הפוך בחלק הקצר והבינוני שלו, הפך להיות הפוך גם בחלקו הארוך. הנתון האחרון לשיעור אינפלציית מדד הליבה של ה-PCE הוא 1.6%, מתחת לאינפלציית היעד של 2% לשנה, ומבחינה זו לפחות אין מניעה מבחינת הפד להפחית את הריבית. בתי השקעות שעד כה לא צפו שהפד יוריד ריבית, שינו את הערכותיהן לאחרונה. בג’יי פי מורגן צופים כעת הפחתת ריבית ראשונה בספטמבר ואחת נוספת לרמה של 2.0% בדצמבר. השוק מתמחר הפחתת ריבית בהסתברות הקרובה ל-100% עד סוף השנה.
באיחוד האירופי יש מתיחות בין איטליה למנהיגי האיחוד בבריסל. הדרישה לצמצום הגרעון הממשלתי שמתקרב ל-3.5% לא התקבלה על ידי ממשלת איטליה, וכתוצאה מכך יחס החוב לתוצר עלול לעלות לרמה גבוהה של 135% בשנה הקרובה. תגובת שוק הון לא איחרה להגיע, ובסוף השבוע גדל המרווח בתשואות לעשר שנים בין איטליה לבין גרמניה ל-2.95%. העלייה של כוחות הימין הלאומני עם 23% מהמושבים בפרלמנט האירופי לא השפיעה על ערך האירו שהמשיך להיסחר מול הדולר ברמה של כ-1.12 דולר ליחידת המטבע. בבריטניה ממתינים לבחירת ראש הממשלה אחרי התפטרות הגב’ מיי, ולמסרים יותר ברורים לגבי המשך תהליך הברקזיט. עם זאת, האירועים האחרונים לא הותירו את חותמם על השווקים שככל הנראה התרגלו לרמה גבוהה של אי-וודאות בבריטניה.
בישראל, הציפייה הייתה שהממשלה החדשה תפעל לצמצום הגירעון התקציבי מיד עם הקמתה. מועד זה נדחה עתה, וספק אם הממשלה הזמנית תקבל החלטות פחות פופולאריות עד הבחירות. גובה הגירעון השנה תלוי בהכנסות ממסים, ואלו בחודשים האחרונים קפואות. הגירעון עשוי לכן להמשיך לטפס ולהגיע לכ-4% מהתוצר, וסביר שהממשלה החדשה תתמקד יותר בהפחתת הגירעון ב-2020. יעד הגירעון לשנת 2020 עומד על 2.5% מהתוצר. יעד זה נראה שאפתני ונראה שהממשלה תעלה אותו בחצי אחוז תוצר לפחות.
גם לאחר העלאת היעד, יהיה צורך בקיצוץ של יותר מעשרה מיליארד שקלים. יהיה קשה לקצץ סכום כזה, כל שכן שיהיו גם בדרך הוצאות לבחירות, ודרישות תקציביות נוספות במהלך הרכבת הקואליציה. הסבירות שנראה עלייה במע"מ או במס הכנסה בתחילת 2020 גדלה לכן להערכתנו. ההשפעה על השווקים בטווח הקצר תלויה באופן בו ייתפס הגירעון הגבוה. בתרחיש בו ההכנסות ממסים לא עולות, ורמת הגירעון חוצה את ה-4%, אנו עשויים לראות עליית תשואות בטווחים הארוכים של העקום, וגם פיחות מסוים בשער השקל. מגמה כזו נצפתה זה מכבר במהלך השבוע החולף, לאחר כישלון הקמת הממשלה.
אי-הוודאות הפוליטית שנוצרה והעיכוב בטיפול בגירעון התקציבי הם גורמי סיכון מבחינת הבנק המרכזי, אבל אלו לא מהווים שיקולים מרכזיים בהחלטת המועצה המוניטרית. סביבת האינפלציה ושער החליפין של השקל הם שני המשתנים העיקריים שמשפיעים עתה על גובה הריבית. אנו מעריכים שהאינפלציה השנתית תעלה במעט במחצית השנייה של השנה (בעיקר עקב יציאת מדדי מחירים נמוכים שאפיינו את סוף 2018), דבר שיאפשר העלאת ריבית. אלא שיתכן שעד אז נראה כבר ירידת ריבית בארה"ב, וזה יפחית את הסיכוי להעלאה בישראל. אנו עדיין סבורים שבנק ישראל יספיק להעלות פעם אחת את הריבית השנה. השווקים מתמחרים עתה שתי הפחתות ריבית בארה"ב ב-12 החודשים הקרובים. אם ריבית הפד תרד, כפי שמגולם עתה בשווקים, זה יעכב את המשך עליית הריבית בישראל.