בסקירה הכלכלית השבועית "השבוע במאקרו", של אגף הכלכלה בחטיבת שוקי הון של לאומי, בראשות ד"ר גיל מיכאל בפמן אומרים היום כלכלני לאומי כי האינדיקטורים החודשיים לפעילות הצריכה הפרטית מצביעים על התייצבות קצב התרחבות הפעילות בתחילת 2019 ברמה נמוכה ביחס לממוצע הרב-שנתי, זאת בהמשך למגמה מהחודשים האחרונים. יש לציין שמדובר בפעילות בשוק המקומי בלבד, שכן נתונים אלה כוללים רכישות מקומיות בלבד, ללא קניות אונליין מחו"ל ורכישות של ישראליים בחו"ל.
קצבי הגידול השנתיים של היקף הרכישות בכרטיסי אשראי ופדיון רשתות השיווק התמתנו מעט בחודש פברואר, זאת בניגוד לעלייתם בחודש ינואר. הפדיון בענפי המסחר הקמעונאי מצוי במגמה מתונה של שיפור, אולם ממשיך לצמוח בקצב מתון בהשוואה לעבר.
מדדי פעילות נוספים מצביעים אף הם על המשך התרחבות בפעילות, תוך האטה מסוימת בקצב ביחס לשנים קודמות. אמון הצרכנים נותר יציב סביב רמה גבוהה יחסית וממשיך לשקף אופטימיות מצד משקי הבית לגבי מצבם הכלכלי, בנוסף, היקף היבוא של מוצרי צריכה (בדגש על צריכה שוטפת) המשיך לעלות במתינות גם בתחילת 2019. במקביל, יש לציין שהיקף היציאות של ישראליים לחו"ל מצוי בסביבת שיא ועשוי להצביע על מעבר של חלק מהצריכה של משקי הבית המקומיים לחו"ל, זאת כפי הנראה, לפחות באופן חלקי, על חשבון צריכה בבתי עסק מקומיים.
לסיכום, נמשכת מגמת ההתרחבות בצריכה הפרטית, אך בקצב מעט מתון יותר בהשוואה לשנים האחרונות, התפתחות אשר החלה כבר במהלך שנת 2018. בהקשר זה, נציין כי בדו"ח בנק ישראל לשנת 2018, שפורסם ב-31.3.19, נכתב כי "התמתן גידולה של הצריכה הפרטית (ב-2018) ביחס לשנתיים הקודמות, בעיקר משום שההכנסה הריאלית מעבודה ומתשלומי העברה צמחה בקצב מתון יותר, ומפני שמחירי הדירות ירדו, לאחר עלייתם המהירה בשנים קודמות". סיבות אלה, לצד סביבה מאקרו-כלכלית מעט פחות תומכת צריכה והתמתנות בקצב הגידול של האשראי הצרכני (האשראי הצרכני מכל המקורות, ללא ממשלה, צמח בכ-1.6% ב-2018 לעומת 4.2% ב-2017 ו-6.1% ב-2016), תרמו להאטה בקצב הצמיחה של הצריכה הפרטית. להערכתנו, מגמה זו צפויה להימשך גם בחודשים הבאים, בין היתר, גם על רקע אפשרות של העלאת מיסים והתייקרויות בחלק ממוצרי הצריכה בהמשך השנה. במבט קדימה, אנו צופים שקצב הגידול של הצריכה הפרטית ירד בשנים הבאות אל מתחת לממוצע ארוך הטווח, שעומד על כ-4% (ריאלי).
הרביע הראשון של 2019 הסתכם בייסוף (התחזקות) של כ-3.5% בשער החליפין הנומינאלי אפקטיבי של השקל מול סל המטבעות, כך עולה מנתוני בנק ישראל. התפתחות זו, באה לאחר היחלשותו (פיחות) של השקל מול הסל בכ-2.8% במהלך שנת 2018.
הייסוף בשקל מול סל המטבעות ברבעון הראשון של השנה, שחל במקביל להתאוששות במדדים משוק ההון במרבית המדינות המפותחות ובדגש על ארה"ב וגוש האירו, מחק (ואף יותר מכך) את הפיחות המתון במטבע במהלך 2018. עם זאת, רמתו הנוכחית של שער החליפין הינה חלשה יותר (בכ-1%) ביחס לנקודת שיא העוצמה של השקל מול הסל בעת האחרונה (ספטמבר 2018).
בחינה של הנתונים בתוך הרביע הראשון של השנה מעלה כי חל שינוי מסוים במגמה של שער החליפין בחלק השני של חודש מרץ. מתחילת הרביע ועד לאמצע מרץ השקל התחזק מול סל המטבעות בכ-3.9%, אולם בשבועיים האחרונים של מרץ נחלש השקל בכ-0.4% מול הסל. יש לציין כי אמנם מדובר בשינוי כיוון בהתפתחות של שער החליפין, אולם יש להמתין ולבחון את נתוני החודשים הבאים בכדי לקבוע אם מדובר בשינוי מגמה של ממש. בינתיים נראה שמדובר בתנודתיות בתוך טווח מסוים.
התנודתיות היחסית בשער החליפין שקל/סל בחודשים האחרונים הושפעה כפי הנראה, בין היתר, מגורמים בעלי יכולת השפעה קצרת-טווח, ובהם: שינויים בקצב התרחבות הפעילות הכלכלית העולמית בעת הנוכחית ובהערכות לצמיחה במהלך 2019, ובפרט במדינות המפותחות; שינויים בציפיות השוק לגבי התוואי העתידי של מדיניות הבנקים המרכזיים של ארה"ב (FED) ואירופה (ECB); וכנגזרת מכך, ומהציפיות באשר למדיניות המוניטארית העתידית בישראל, גם הערכות להתפתחות פער הריביות בין ארה"ב לישראל ועוד. כמו כן, ייתכן שמגמת הייסוף מתחילת השנה הושפעה גם מכך שהשוק הקדים לתת ביטוי לגורמי ייסוף שאמורים להתרחש בהמשך השנה; למשל, תחילת ההפקה ממאגר הגז "לווייתן" וציפיות להתחלת הצמצום בפער הריביות בין ישראל לארה"ב.
בטווח הארוך יותר, אנו מעריכים כי שער החליפין צפוי להיות מושפע בעיקר מהגורמים הבסיסיים החזקים של המשק הישראלי, ובהם: עודף יציב יחסית של כ-3% תוצר בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אשר צפוי להישמר גם בשנים הבאות; השקעות ישירות נכנסות בהיקף גבוה מאוד; וחשבונות חוץ חזקים שכוללים ירידה מתמשכת בחוב החיצוני (ברוטו) ביחס לתוצר (25% בסוף 2018 לעומת כ-60% בתחילת שנות ה-2000), ועודף (נטו) של נכסים על פני התחייבויות בהיקף של כ-158 מיליארד דולר בסוף 2018. לאור זאת, להערכתנו, פוטנציאל הפיחות בשערו של השקל, שנובע מגורמים קצרי-טווח, הינו מוגבל.
מחקרים כלכליים מעידים על כך שענפי היצוא התעשייתי של ישראל רגישים במידה רבה לשינויים בשערו של השקל, בעוד שענפי יצוא השירותים פחות רגישים. בענפי היצוא התעשייתי עם רמה טכנולוגיה בינונית ונמוכה הרגישות היחסית לשער החליפין גדולה מאשר בענפי היי-טק תעשייתי. הנזק איננו מידי, אלא מגיע בהשהיה. הייסוף של השנים 2007-2017 פגע במידה ניכרת בסקטור התעשייתי של ישראל ובפרט בענפים עתירי עבודה. מאידך, ענפי השירותים, ובפרט שירותים טכנולוגיים כמו תוכנה, מו"פ, סייבר, הושפעו במידה קטנה יחסית להשפעה שהייתה על ענפי התעשייה.
מעבר למצבו של השקל, ישנם גורמים נוספים שהשפיעו על מידת התחרותיות של ישראל בעולם ובפרט: חולשת מידת קלות עשיית העסקים של ישראל; רמה נמוכה יחסית של פריון בחלק מענפי המשק; קצב גידול מתון של הפריון; ועלות עבודה גבוהה יחסית ליחידת תפוקה. בדיקה השוואתית רב שנתית שערכנו, בין 28 "המדינות המתקדמות", בהן ישראל, מעלה: המדינות שבהן היו ביצועים עודפים של היצוא, התאפיינו ברמה טובה של קלות בעשיית עסקים; ומדינות שהתאפיינו בביצועים עודפים ביצוא, למרות מטבע חזק מאוד ולא תחרותי, התאפיינו במידה טובה מאוד של קלות בעשיית עסקים.
במטרה למצב את המשק בעתיד ככזה אשר יכול להתמודד עם שקל חזק לאורך זמן יש למקד מאמצי מדיניות כלכלית, במגוון רחב של נושאים המצויים מחוץ לתחומי האחריות של בנק ישראל, בהשגת המטרה של משק יעיל, רווחי יותר, צומח במגוון תחומים, עם צמיחה מכלילה (inclusive growth), זאת באמצעות שינויים מבניים ובהם: מדיניות של עידוד השקעות במכונות וציוד עם דגש על השקעות של טכנולוגיה חדשה בענפים "ישנים" (מודרניזציה); הגדלת משמעותית של ההשקעה בתשתית, הצפויה להביא תשואה כלכלית גבוהה אל מול עלות מימון נמוכה; המשך עידוד קבוצות אוכלוסייה המתאפיינות בשיעור השתתפות נמוך בכוח העבודה לצאת לעבודה – זאת במגוון של אמצעים כלכליים וחברתיים; מדיניות מיסוי שתעודד תעסוקה – הן מצד המעסיק והן מצד המועסק; הרחבה ניכרת של היקף ההכשרה המקצועית עם מסגרות On the job training ודגש על שילוב כוחות של הסקטור הפרטי עם הציבורי. תחום הגז הטבעי עשוי להיות גורם חשוב למען המשק וראוי לתת עדיפות לכך, בדרך שתהיה נגישות וכדאיות לכל משתמש פוטנציאלי.