המדיניות המוניטרית בישראל נמצאת בפרשת דרכים. באוגוסט 2009, עת עמדה ריבית בנק ישראל על 0.5%, מעט מעל ריבית ה-FED, גמישות המדיניות המוניטרית בישראל הייתה יחסית גבוהה. מאז, התרחבות פער הריביות הגבירה את הכוחות לייסוף ובנק ישראל רכש עשרות מיליארדי דולרים. במקביל, ספג בנק ישראל את הנזילות הרבה שנוצרה עקב רכישות המט"ח על ידי הנפקות מק"מ ופיקדונות מוניטריים.
המשמעות היא שלהעלאות הריבית הצפויות יהיה מחיר אף גבוה יותר מאשר להעלאות הריבית שהיו עד כה, לא רק במונחי תוצר דרך התמתנות הביקושים, אלא גם דרך התרחבות פער הריביות שתייצר כוחות חזקים יותר לייסוף. לכן, אם ירצה בנק ישראל לשמר את שע"ח ברמתו הנוכחית הוא יאלץ לבצע רכישות מוגברות אף יותר. יתירה מכך, היקפי היתרות מהווים כיום מקור לסיכון גובר, שכן המשך היחלשות הדולר (והאירו) בעולם מתבטא בהפסדים במונחי שקלים, על בסיס יתרות ההולך וגדל.
ייתכן גם הפסד ריאלי, זאת במידה ובשלב מסוים יגברו הכוחות האינפלציוניים בארה"ב (ואירופה) כך שערכן הריאלי של היתרות יישחק – כלומר ערכן במונחי מוצרים ושירותים יקטן. בשלב זה הבעיה האחרונה אינה על הפרק, שכן האינפלציה בארה"ב היא מאוד נמוכה – בשנה האחרונה היא עומדת על 1.1% ומדד הליבה על 0.8% בלבד.
בהחלטתו על הריבית שם בנק ישראל דגש מרכזי על ציפיות האינפלציה, כאשר בסקירתו המוניטרית האחרונה הוא הדגיש את הריביות הנמוכות של הבנקים המרכזיים במשקים המפותחים, קרי ה-ECB ובעיקר ה-FED, זאת בהשוואה לריבית בנק ישראל. פער הריביות מתבטא בייסוף השקל, ובלשונו של בנק ישראל מהווה הדבר "אתגר משמעותי לניהול המדיניות". בניסוח פשוט יותר הכוחות לייסוף עלולים להביא לפגיעה ביצוא ולכן גם לפגיעה בצמיחה ובתעסוקה, ולכן "אתגר" זה יכתיב כנראה את המדיניות המוניטרית בישראל בשנה הקרובה. ההערכה היא כי ריבית בנק ישראל תעלה בשנה הקרובה בכאחוז, כרבע אחוז ברבעון, אך כאמור העלאות אלו יהיו מלוות בלחצי ייסוף שאיתם יצטרך להתמודד בנק ישראל. המשמעות היא שכל עוד לא יחול שינוי במדיניות המוניטרית בארה"ב (ובאירופה) הלחצים לייסוף השקל יגברו כל אימת שתחול ציפייה להעלאת הריבית השקלית.
הנתונים בארה"ב השתפרו מעט בתקופה האחרונה, בין היתר נרשם שיפור מה בנתוני שוק העבודה (ירידה בתביעות לדמי אבטלה) ואמדן התוצר לרבעון השלישי עודכן מעט כפי מעלה ל-2.6%. למרות זאת מצב הכלכלה בארה"ב שברירי, המתבטא בחולשה מתמשכת בשוק הנדל"ן ובשוק העבודה, ולכן צפויה ריבית ה-FED להישאר נמוכה למשך זמן רב. באירופה בעיית החובות הפיסקליים מחריפה, בעיקר של מדינות ה-PIGS, בראשן אירלנד ויוון. המצב הכלכלי הרעוע באירופה "מייצר" מידי תקופה מדינה תורנית עם מיני משבר, המהווה תזכורת כי הבעיות באירופה עוד רחוקות מפתרון.
עוצמת המשבר הגלובלי והחשש מהשלכותיו הצפויות הביאו לפעולות שאינן שגרתיות על ידי קובעי המדיניות בארה"ב (ובכל העולם). בארה"ב, בשלוש השנים האחרונות ביצעו הממשל וה-FED פעולות שעלו כסף רב, ביניהן נתינת ערבויות, הלאמות, תמיכה בתעשיות שונות ורכישת נכסים "רעילים". יתירה מכך, רכישות האג"ח על ידי ה-FED הביאו (ומביאות) להגדלת הנזילות, זאת במטרה להוריד את הריבית הארוכה ולעודד את הביקושים – בעיקר צריכה פרטית והשקעות. טרום תכנית ההרחבה האחרונה, הציפיות ליישומה התבטאו בירידת התשואות בשוק אגרות החוב האמריקאי, כאשר עם תחילת יישומה לפני למעלה מחודש עלו תשואות אגרות החוב באופן חד. בשלב זה לא ברור אם קיימת תכנית סדורה לקובעי המדיניות בארה"ב, שכן חלק לא מבוטל מהבעיות מטופל באופן נקודתי. באירופה הבעיות קשות יותר, אך שם נראה כי המדינות המובילות (גרמניה וצרפת) מנסות לטפל בבעיות של המדינות שנקלעו למשבר, תוך ניסיון להעלות בהן את המשמעת הפיסקלית במהלך השנים הקרובות.
במדינות המתפתחות המאפיינים שונים לחלוטין שם הסיכון המרכזי הוא התפתחות לחצים אינפלציוניים, כאשר הצמיחה היא גבוהה והחובות הפיסקליים יחסית נמוכים. עקב סיכון האינפלציה קיימת מגמת של עלייה בריביות, דבר שיוצר, בדומה לישראל, כוחות לייסוף.
מהאמור לעיל בשנה הקרובה, לצד העלאות הריבית על ידי בנק ישראל יביאו הכוחות לייסוף להמשך רכישת מט"ח על ידיו. לא מן הנמנע שבנק ישראל יאפשר בצורה מדורגת ייסוף מסוים של השקל, כאשר בבוא הזמן, אולי לקראת סוף השנה, ישתנה הטון מצד ה-FED לגבי המדיניות המוניטרית. רק כשזה יקרה יוכל בנק ישראל לנקוט במדיניות מוניטרית מצמצמת עם דרגות חופש גדולות יותר.