המדד המשולב מצביע על קצב צמיחה בהתאם לפוטנציאל - כך עולה מהסקירה הכלכלית השבועית "השבוע במאקרו", של אגף הכלכלה בחטיבת שוקי הון של לאומי, בראשות ד"ר גיל בפמן. להלן עיקרי הסקירה:
המדד המשולב לבחינת מצב המשק, המתפרסם מדי חודש על ידי בנק ישראל, עלה בשבעת החודשים הראשונים של השנה בכ-1.9% (3.3%, במונחים שנתיים) ואילו ב-12 החודשים האחרונים (יולי 2017-יולי 2018) הסתכמה עלייתו בכ-3.5%. מדד זה המאפשר לבחון את התפתחות הצמיחה הכלכלית מדי חודש, יחד עם נתוני התמ"ג אשר פורסמו לאחרונה (עד לרבעון השני) והתחזיות לצמיחה עתידית, משקפים בחודשים האחרונים "סביבת צמיחה" הנעה סביב 3.5%, לכל היותר. משמעות הדבר, צמיחה של כ-1.5% לנפש. בהשוואה בינלאומית, נתון זה אינו מרשים שכן המשקים הגדולים במערב צומחים בשנים האחרונות בקצב (לנפש) אשר אינו נופל מזה של ישראל ולפיכך הפער בתוצר לנפש, המהווה אינדיקטור לרמת החיים, בין ישראל למדינות המערב המתקדמות אינו נסגר.
מעבר לכך, הנתונים מלמדים כי בעת האחרונה קצב גידול המדד המשולב התייצב ברמה אשר היא בין הנמוכות בחמש השנים האחרונות. על רקע העובדה כי בשיעורי ההשתתפות הנוכחיים וברמות הכישורים הקיימים, שעור האבטלה משקף ככל הנראה שוק עבודה הקרוב לתעסוקה מלאה (ראה פירוט בהמשך). נראה כי מצב זה של המשק מביא אותו למפגש עם "צווארי בקבוק" שיגבילו את יכולת הצמיחה שלו, זאת למעט אירועים חד פעמיים כמו לדוגמא תחילת הפקת גז טבעי ממאגרים חדשים.
נתונים אלה מחדדים את הצורך בתיאום בין אמצעי המדיניות המוניטרית והתקציבית שכן בהינתן רמתה השלילית כבר כיום של הריבית הריאלית במשק (מאחר והריבית הנומינלית קרובה לאפס וסביבת האינפלציה גבוהה יותר) היא תהיה מוגבלת ביכולתה להגיב על שינוי, אם יתרחש, במחזור העסקים העולמי ו/או המקומי, שמשמעותו האטה בלתי צפויה בצמיחת המשק.
בהיעדר "ארגז כלים" מלא בידי קובעי המדיניות המוניטרית, המשמעות היא שבמקרה של התממשות תרחיש שלילי בצמיחת המשק, עיקר הנטל עלול ליפול על כתפי המדיניות התקציבית, זאת תוך כדי הגדלה בלתי צפויה בהיקף הגירעון והחוב הממשלתי. לפיכך, בעת הנוכחית, נדרשת זהירות רבה בתכנון ומתן התחייבויות תקציביות עתידיות כדי למנוע את הצורך בנקיטת אמצעי מדיניות חריפים יותר בעתיד, אם וכאשר יואט קצב הצמיחה ועמו יקטנו הכנסות המדינה ממיסים.
שיעור האבטלה עלה במקצת אך עדיין נמוך בראייה היסטורית: שיעור האבטלה בכלל המשק (בני 15+) הסתכם בחודש יולי בכ-4.2%. זהו השיעור הגבוה ביותר מאז חודש נובמבר אשתקד, כאשר בהשוואה לשיעור האבטלה בחודש יוני 2018, נרשמה עלייה קלה של 0.2 נקודת האחוז תוך שמירה על שיעור ההשתתפות ברמה של 63.9%.
עם זאת, קיים הבדל בין שיעור האבטלה בכלל האוכלוסייה (בני 15+) לבין שיעור האבטלה בקבוצות המועסקים בני 25-64. קבוצת בני ה-25-64 מרכזת את גילאי העבודה העיקריים במשק ולכן השפעתה על הפעילות הכלכלית במשק-רבה יותר. בקבוצת גיל זו, שיעור האבטלה ירד בחודש יולי ב-0.2 נקודת האחוז והגיע ל-3.4%. מכאן שהעלייה בשיעור האבטלה בכלל האוכלוסייה (בני 15+) מקורה בקבוצת הגילאים של 15-25 ו-64+.
סדרת נתוני האבטלה מצביעה על מגמה של ירידה לאורך השנים וזאת תוך תנודתיות לא קטנה בתקופות מסוימות. על כן, יש להמתין לנתונים נוספים כדי לבחון האם העלייה בשיעור האבטלה בחודשים האחרונים משקפת שינוי במגמה. כיום ניתן להעריך כי המשק מצוי קרוב ל"תעסוקה מלאה" כך שהפוטנציאל להמשך ירידת שיעור האבטלה - נמוך.
ההתקרבות למצב של תעסוקה מלאה באה לידי ביטוי גם בפער הולך וגדל בין מספר המשרות שנוספו במשק בשנה האחרונה (שירד מממוצע של כ-120 אלף לשנה לכ-63 אלף בשנה האחרונה) לבין מספר המשרות הבלתי מאוישות שהכפיל עצמו מאז 2013 והגיע לכ-111 אלף. פער זה משקף, ככל הנראה, מצב שבו ישנה מידה הולכת וגוברת של אי-התאמה בין סוגי הכישורים ורמתם הנדרשת על ידי המעסיקים לבין אלו המאפיינים את מחפשי העבודה.
קרבת המשק לתעסוקה מלאה וקצב הצמיחה הקרוב לפוטנציאל, לצד פער הכישורים אשר אינו קטן, פעלו בשנים האחרונות לקצב עליה מהיר יחסית לעבר בשכר הריאלי למשרת שכיר. עם זאת, הדבר טרם בא לידי ביטוי משמעותי בקצב עליית המחירים במשק, גם כאשר בוחנים מגוון של מדדים לאינפלציה, המנטרלים השפעות שונות כמו הפחתות מחירים ביוזמה ממשלתית, מחירי אנרגיה וכיוב’. כל המדדים הללו (וגם מדדים לציפיות לאינפלציה לטווח הקצר) מצויים סביב הגבול התחתון של יעד יציבות המחירים (1%-3%). כפועל יוצא, מפחיתה תופעה זו, אשר דיון בסיבות להתפתחותה חורג ממסמך זה, את הלחץ על קובעי המדיניות המוניטרית להתאים את הריבית למצב המשק (הריאלי).
ההיחלשות בלינות במלונות תיירות שהחלה ברביע השני של 2018 נמשכה ביולי: נתוני הלינות במלונות תיירות עבור חודש יולי מצביעים על ירידה מתמשכת בהיקף הלינות בתקופה האחרונה. למעשה, בשלושה מבין ארבעת החודשים האחרונים נרשמה ירידה בנתון זה. יתרה מכך, היקף הלינות ביולי הינו הנמוך ביותר שנרשם מאז יולי 2017.
הלינות במלונות תיירות (נתונים מנוכי עונתיות) הסתכמו בחודש יולי 2018 (נתון ארעי) בכ-2.0 מיליון, נתון זה משקף ירידה בשיעור של 3.0% בהשוואה לחודש הקודם. זאת, כאשר בארבעת החודשים האחרונים ירד היקף הלינות במלונות תיירות בכ-10.0% (יולי 18 בהשוואה למרץ 18). יש לציין כי על אף הירידה שחלה בחודשים האחרונים בהיקף הלינות, ההיקף הנוכחי עודנו גבוה בכ-4% מהממוצע הרב שנתי (2014 ועד היום).
הירידה בהיקף הלינות במלונות תיירות, שהחלה ברביע השני של השנה, מיוחסת בעיקר לירידה בלינות התיירים בתקופה זו (באופן דומה למתחולל בכניסות התיירים). לינות התיירים ירדו בכל אחד מארבעת החודשים האחרונים, והסתכמו בכ-0.9 מיליון (כ-42% מסך הלינות) ביולי 2018. בסך הכל ירדו לינות התיירים בתקופה זו בכ-18%.
יש לציין כי נתוני לינות התיירים נוטים להיות תנודתיים יותר בהשוואה ללינות הישראלים, זאת ככל הנראה על רקע רגישותם של הראשונים לשינויים במצב הביטחוני. על כן, מפני שבין נובמבר 2016 למאי 2018 חלה עלייה מהירה בכניסות התיירים ולינותיהם, על רקע, בין היתר, הרגיעה הביטחונית בישראל, ייתכן כי הירידה המתוארת לעיל הינה מיצוי של הצמיחה האיתנה שחלה בנתוני התיירות בתקופה זו.
לסיכום, נתוני הלינות במלונות תיירות מצויים בהיחלשות מהרביע השני של 2018, על רקע היחלשות בלינות התיירים. ככל שהיחלשות זו תימשך הדבר יבוא לידי ביטוי בנתוני הפעילות של ענף התיירות המצויים נכון להיום ברמות גבוהות היסטורית- כך לדוגמא שיעור התפוסה הממוצע במלונות התיירות במחצית הראשונה של 2018, שעמד על 67%, הינו הגבוה שנרשם מתחילת העשור. כמו כן, להיחלשות לעיל עשויה להיות השפעה שלילית על יצוא שירותי התיירות (המתואמים חיובית ברמה גבוהה עם כניסות התיירים), כפי שהתרחש ברביע השני של 2018, בו יצוא שירותי התיירות נותר ללא שינוי בהשוואה לרביע הקודם (במונחים שנתיים), הנתון הנמוך מזה כשנתיים וחצי.