התחזית של בנק לאומי לצמיחת התוצר המקומי בשנת 2018 עומדת על 3.5% - כך עולה מסקירה שבועית של כלכלני הבנק. להלן עיקרי הסקירה:
נתוני בנק ישראל מלמדים על עלייה של כ-0.4% במדד המשולב לבחינת מצב המשק בחודש פברואר. מדובר בשיעור העלייה החודשי הגבוה ביותר מאז חודש נובמבר 2016, והוא גם מעט גבוה יותר בהשוואה לחודשים הקודמים.
הרכיבים שתרמו לעליית המדד המשולב בחודש פברואר הם, בין היתר: עלייה בייצור התעשייתי בינואר וגידול חד יחסית ביבוא תשומות לייצור וביבוא של מוצרי צריכה בפברואר. מנגד, ירידות קלות בפדיון בענפי המסחר והשירותים לצד ירידה ביצוא הסחורות בפברואר מיתנו את קצב הצמיחה.
קצב הצמיחה השנתי של המדד המשולב התייצב בחודשים האחרונים סביב רמה של כ-3.5%, זאת לאחר שהיה במגמה מתמשכת של התמתנות מסוף שנת 2016 ועד העת האחרונה. עם זאת, יש לציין כי קצב הצמיחה הנוכחי הינו נמוך בהשוואה לממוצע ארוך הטווח (מתחילת 2012) שעומד על כ-3.8%.
נתוני המדד המשולב משקפים את ההתמתנות בקצב הצמיחה במהלך שנת 2017 (3.4%), שבאה לאחר צמיחה גבוהה במיוחד בשנת 2016 (4.0%), אשר שנבעה בעיקר מגורמים חד-פעמיים, ובראשם: היקף יבוא מוגבר של כלי רכב (לצריכה ולהשקעה) וגידול חד בהשקעות לצורך פרויקט שדרוג המפעל של אינטל בקריית-גת.
קצב הצמיחה הנוכחי של המשק, שעולה מתוך נתוני המדד המשולב, הינו עקבי עם הערכותינו לגבי הצמיחה במהלך השנה. אנו צופים ששנת 2018 תסתכם בצמיחה של כ-3.5%, שיעור צמיחה שאינו שונה באופן מהותי מזה של 2017. הגורמים העיקריים שצפויים לתמוך בצמיחה השנה הם: הצריכה הפרטית, בין היתר, הודות להקדמה של רכישות כלי רכב על חשבון 2019, עקב עדכון נוסחת המיסוי הירוק, ולהפחתת מסים אפשרית; המשך צמיחה מהירה ביצוא השירותים של המשק, בדגש על ענפי ההיי-טק; עלייה ביצוא הסחורות על רקע חזרתה של אינטל לפעילות מלאה, אם כי, המשבר בטבע צפוי לקזז מעט את העלייה; וגידול בהשקעות במשק, אם כי רובן מיבוא, על רקע תחילת של השלב הראשון בפרויקט הפיתוח של מאגר הגז הטבעי "לווייתן", לצד מהלך השקעה נוסף של אינטל. בנוסף, נציין כי במהלך חודש מרץ, ה-OECD פרסם את הדו"ח השנתי שלו על כלכלת ישראל וה-IMF פרסמה מסמך מקדים לקראת הוצאת הדו"ח השנתי על ישראל. מהסקירות עולה כי תחזיות הצמיחה של גופים אלה באשר לצמיחה בישראל במהלך השנה, דומות לתחזית בנק לאומי. אולם, תחזיות הצמיחה של משרד האוצר ובנק ישראל עדיין מעט נמוכות יותר.
נדרשת הגדלת ההשקעה בתשתיות בישראל, לאור המחסור המתמשך בהשקעות מסוג זה לאורך השנים
במבט לטווח ארוך יותר, פוטנציאל הצמיחה העתידי של המשק, להערכת ה-OECD וה-IMF, נע סביב 3%. גופים אלה מציינים כי אחד הגורמים שמכבידים על פוטנציאל הצמיחה של המשק הינו רמה נמוכה של תשתיות ביחס למרבית המדינות המפותחות, בעיקר בתחומי התחבורה והחינוך. בדו"ח של ה-OECD נכתב כי הרמה הנמוכה של התחבורה הציבורית בישראל מובילה להגברת השימוש בכלי רכב פרטיים, דבר אשר יוצר עומסי תנועה הולכים וגדלים בכבישים וכתוצאה פוגע בפריון, מגביר את זיהום האוויר, מקשה על הגישה למוקדי תעסוקה, משמר את הניתוק של יישובי הפריפריה ממרכז הארץ ועוד.
בחינה של נתוני הלמ"ס לגבי ההשקעה המקומית הגולמית בתשתיות בשנת 2017, מעלה כי השקעות אלה הסתכמו אשתקד בכ-30 מיליארד ₪ לעומת 24.5 מיליארד ₪ ב-2016, נתון המשקף עלייה (ריאלית) חדה יחסית של כ-23%. עם זאת, יש להדגיש כי היקף ההשקעה אשתקד הינו נמוך בהשוואה לשנים 2012-2013, וכי עלייה זו באה לאחר מספר שנים של ירידה בהשקעות: בשנים 2013-2016 היקף ההשקעה בתשתיות ירד כל שנה בכ-11% בממוצע. דהיינו, על אף הצורך הברור בגידול ההשקעה בתשתיות, אין הדבר בא לידי מימוש בפועל.
עיקר ההשקעה בתשתיות מרוכזת בתחומי התחבורה והאנרגיה. היקף ההשקעות בתחום התחבורה מצוי במגמת עלייה הדרגתית לאורך השנים, ובשלוש השנים האחרונות (2015-2017) היווה כמחצית מכלל ההשקעה השנתית בתשתיות. היקף ההשקעות בתחום האנרגיה הינו תנודתי יותר, שכן הוא מתואם עם מהלכי ההשקעה של פרויקטים לפיתוח מאגרי הגז: מאגר "תמר" בשנים 2011-2013, ומאגר "לווייתן" החל מ-2017, כך שבשנים הקרובות היקף ההשקעה בתחום זה צפוי לעלות.
לאור האמור, בכדי לתמוך בפוטנציאל הצמיחה העתידי של המשק ובכדי להביא להמשך עלייה ברמת החיים בישראל תוך צמצום הפערים מהמדינות המפותחות, נדרשת השקעה ממשלתית (בדגש על שותפויות פרטיות-ציבוריות לשם תכנון, הקמה ותפעול) בהיקפים נרחבים יותר מאשר בשנים האחרונות, זאת בדגש על תחום התשתיות. המלצה זו הודגשה לאחרונה הן על-ידי ה-IMF והן על-ידי ה-OECD, שאף ציין את המצב הפיסקאלי החיובי של המשק בעת הנוכחית אשר עשוי לאפשר את הגדלת ההשקעה בתשתיות מבלי לחרוג מהתוואי של ירידת היחס חוב/תוצר. בנוסף, ה-OECD מציין את האפשרות של מימון פרויקטים מהסוג הזה בשוק הפרטי, כך שלא יכבידו על התקציב, אך זאת תוך פיקוח צמוד מצד הממשלה.