"תודה לך, השגריר כרמון, תודה לשגריר הודו בישראל ולכולכם, ידידים יקרים מהודו, המשלחת העסקית שלנו מישראל, כל הכבוד לכם. אתם עושים עבודה נהדרת. תמשיכו כך. תודה רבה. ההיכרות שלי עם הניבים המקומיים מונעת ממני לתרגם את זה, אבל בביקורי הבא אצליח לעשות זאת בצורה מושלמת.
זה היה מסע מופלא של ידידות אישית ביני לבין ראש הממשלה מודי, וידידות גדולה ומשגשגת בין העם ההודי לעם ישראל. זה לא מובן מאליו כיוון שבין שתי הציוויליזציות העתיקות שלנו היו אמנם כמה נקודות השקה, בעיקר סוחרים יהודים שהתיישבו בחוף המזרחי של הודו, אבל לא היו מפגשים מהסוג שהיו לנו עם ציוויליזציות אחרות, ועם זאת, אנחנו רואים את זה עכשיו משגשג בדרך שהיא מרגשת, עוצמתית ואדירה. אני רואה את זה לא רק ברמת ההנהגה הממשלתית ובקשרים העסקיים. אני רואה את זה ברחובות, ברחובות הערים שלכם, אני רואה את התשואות לישראל, האהדה האותנטית כלפי ישראל, ואפשר לראות את זה גם בישראל, אפשר לראות את הגישה כלפי הודו. אם לצטט את סצינת הסיום של הסרט "קזבלנקה", "זוהי תחילתה של ידידות מופלאה". זוהי תחילתה של ידידות עתיקה ומופלאה, הטומנת בחובה הזדמנויות אינסופיות.
העתיד שייך לאלה שמחדשים. ישראל היא מדינת חדשנות. הודו היא מדינת חדשנות. אנו חייבים להיות אומות חדשנות אם ברצוננו לאחוז בעתיד. אם לא, אנחנו נשתרך מאחור. אם כן, אנחנו נעצב את העתיד. נוכל לעשות זאת טוב יותר יחד. יש לי וידוי. ישנן 15 מדינות שגורמות לשנתי לנדוד בכל לילה. אני יודע מה אתם חושבים. אתם חושבים על איראן, סוריה, נכון? לא, לא לאלה אני מתכוון, לפחות לא בנאום הזה. שווייץ גורמת לי לנדודי שינה, סינגפור גורמת לי לנדודי שינה, ארה"ב גורמת לי לנדודי שינה. מדוע? כיוון שהמדינות הללו נמנות על 15 המדינות המדורגות במקום גבוה יותר מישראל במדד התחרותיות של הפורום הכלכלי העולמי. ואני מאוד תחרותי בכל מה שקשור לתחרותיות של ישראל.
אנחנו ממוקמים גבוה מאוד במדד החדשנות. אנחנו מקום שני. גם זה מדהים. איך יכול להיות ששווייץ מנצחת את ישראל במדד החדשנות? מה הם עושים שם? אתם זוכרים שעונים, הם עושים דברים. הם לא היו ממוקמים גבוה יותר אם לא היו עושים דברים. אנחנו בודקים את זה עכשיו. אבל אני מדבר על המדד התחרותי.
המדינות הללו שמדורגות גבוה מאיתנו לא עשו שם דבר לא נכון. הן עשו הכל נכון. ולכן היום הן תחת המעקב שלי. ישראל נושפת בעורפן. בשנתיים האחרונות ישראל זינקה ממקום 27 למקום 15 במדד התחרותיות. ואנחנו כל הזמן מצמצמים רגולציות ומקלים על יכולתה של ישראל להתחרות, שפירושה לחדש ולהפיק רווחים מהחדשנות. זאת הסיבה שאנחנו ממשיכים לעלות.
אני מאמין שישראל יכולה להיות בעשירייה הפותחת. הצוות שלי אומר שאנחנו נהיה במקום הראשון. אני אומר שזה קשה יותר מכפי שחושבים, אבל אנחנו רוצים להיות בעשירייה הראשונה, כיוון שתחרות היא חיונית להצלחה בעסקים ובחיים. בלי תחרות, כפי שאמרתי, אנחנו נובלים. עם תחרות, אנחנו פורחים. חברות ישראליות כמו ווייז ומובילאיי הפכו לענקיות כיוון שהן ניצחו בתחרות. יזמים ישראלים תמיד מחפשים דרכים חדשות וטובות יותר ליצור ערך. חשוב להבין, במדיניות הכלכלית שלי, אני יודע שהערך המוסף הכלכלי נוצר בעיקר על ידי המגזר הפרטי, ובמגזר הפרטי אני מתכוון לחברות. תפקידה של מדיניות כלכלית היא לסייע לחברות ליצור ערך באמצעות חדשנות ויתרון תחרותי. זאת התמצית של כל מה שאנחנו עושים – לסייע לחברות להתחרות, כיוון שאנחנו, פקידי ממשלה, אפילו מנהיגים פוליטיים, אנחנו לא כאלה טובים בלעזור, אנחנו מאוד טובים בלהפריע. אז אנחנו צריכים להתערב כמה שפחות, להניא כמה שפחות ולעודד כמה שיותר תחרותיות וחדשנות.
עשינו זאת בצבא, וזה מה שאנחנו עושים במגזר הפרטי. ניסינו אפילו לעשות זאת בשירותים ממשלתיים. גם הודו מכירה בערך התחרות, והיא מכירה את גדולתה של התחרות. הנה תחרות – כמה אנשים בחדר הזה זוכרים מי זכה בגביע העולם בקריקט ב-1983? אם לא הצלחתם להגיע למשחק בלונדון, אני מתערב שהייתם בחוץ ברחובות או צופרים בצופרים כשה-West Indies הפסידו. וודאי נמלאתם גאווה כשקאפיל דוו חזר הביתה עם הקבוצה וזכה לקבלת פנים של גיבורים. זאת ההרגשה של תחרות ושל ניצחון. ניצחון לא חייב להיות בלעדי. הודו וישראל מנצחות שתיהן באמצעות שותפות שמגיעה לגבהים חסרי תקדים, וזו רק ההתחלה.
הנה דוגמה לאופן שבו תחרות וחדשנות מחלחלות למטה לאנשים, כיוון שבסופו של דבר זה המבחן. ביקרנו במרכז למצוינות שהוא אחד מ-20 מרכזים שהקמנו כאן כדי להעביר לחקלאים הודים ידע ישראלי בחקלאות, והחקלאים קמו בזה אחר זה ותיארו כיצד הידע הטכנולוגי הישראלי סייע להגדיל את הכנסתם מחקלאות פי ארבע ופי חמש. על זה אני מדבר. זה ניצחון, וניצחון יחד. חשתי גאווה גדולה. התרגשתי מהעובדה שאנחנו, מדינה קטנה ורחוקה, יכולים להשפיע בצורה כל כך משמעותית על מדינה גדולה כמו הודו. אני רוצה שכל חקלאי בהודו ייהנה מהחוויה הזאת. אמרתי לראש הממשלה מודי שאנחנו נגדיל את מספר המרכזים ל-30, אחד בכל מדינה, אבל אני מציע שיהיו אלף הודים, לא חקלאים, אלא אלף סוכני ידע הודים שיתפרסו במספר אינסופי של חוות חקלאיות ובקרב חקלאים בהודו כדי לשדרג את הפריון החקלאי ההודי ולהגיע לזינוק מהפכני.
אתמול ביקרתי גם ב-iCreate. זוהי חממה מרשימה, שבה מוחות צעירים מבריקים מגיעים לפתור בעיות. חשבתי שאני בישראל. הסתובבתי בסמטה וראיתי גברים ונשים הודים צעירים המייצרים דברים מדהימים. התרשמתי במיוחד מילד בן 14, כמו בסרט "נער החידות ממומבאי" (Slumdog Millionaire), ילד מבריק בן 14 שמייצר מל"ט שמגיע לשמיים ומזהה מוקשים. זה דבר שיכול לחסוך הרבה מאוד טרגדיות והרבה מאוד סבל. אמרתי לראש הממשלה מודי: קח את הילד הזה, בנה סביבו תעשייה, פשוט תן לו הזדמנות להיות יזם או לחבור ליזמים ותן להם להפעיל את הגאונות שלהם.
בחדר הזה נמצאים כמה מהמנהלים המוכשרים והמוצלחים ביותר מהודו וישראל ואתם הגעתם לאן שהגעתם כיוון שאתם מתחרים מצוינים. המסר שלי לכם הוא: לעולם אל תפסיקו להתחרות, כיוון שכולנו מרוויחים מתחרות. היא שמאפשרת את ההתפתחות של הטכנולוגיות המתקדמות ביותר במחיר הנמוך ביותר. ואני רוצה גם להזהיר אתכם – אל תנוחו על זרי הדפנה. התחרות לעולם לא מסתיימת. היא לעולם לא מסתיימת. אני יודע שאתם חושבים שאם תשיגו מספיק נתח שוק, תוכלו לעצור. זה ייגמר. זה לעולם לא ייגמר. אפילו ענקיות עולם המידע שאוחזות בעולם, אם הן חושבות שזה הסוף, זה יהיה הסוף שלהן, כיוון שתקום טכנולוגיה משבשת, יהיה משהו חדש שייכנס ויפיל אפילו את הענקיות. אתם לעולם לא יכולים להפסיק להתחרות. ולכן עלינו לארגן את הכלכלות הלאומיות שלנו בדרך שהופכת את התחרות והיזמות לרווחית, אפשרית וקלה.
בקצרה מאוד, מה שאנחנו עשינו בישראל הוא לשנות את האופן שבו אנחנו מנהלים את הכלכלה הלאומית שלנו בדרך שמאפשרת לגניוס שטבוע בעמנו לפרוץ החוצה, ואני רוצה לומר על כך מילה. אתם אולי חושבים שהגניוס שלנו הוא תוצאה של מערכת החינוך שלנו. ייתכן. אני לא חושב שהיא עד כדי כך טובה, אבל מערכת החינוך האמיתית שלנו היא בצבא. אנחנו לוקחים נתח גדול מהאוכלוסייה שלנו לצבא, אנחנו מעבירים אותם מבחנים ואנחנו מאפשרים להם אז להיכנס למסלולים הטכנולוגיים כך שעד שהם משתחררים מהצבא בגיל 21 או 22 הם רוכשים ניסיון עצום. הם עובדי ידע בתחומים מתקדמים, בייחוד IT, ואז הם יכולים להתחיל עסקים משלהם, וזה הסיפור של ישראל, נכון? לא נכון! הייתה לנו את הטכנולוגיה הזאת במשך שנים, אבל לא הצלחנו להגיע לשום מקום.
למה לא הצלחנו להגיע לשום מקום? כיוון שאם מישהו ניסה לעשות משהו בישראל, הוא לא הצליח, הוא טבע בבירוקרטיה, בכבלים, בהתערבות של איגודים. וכך כל הכישרון הזה הלך למקום אחד. לאן הוא הלך? לקליפורניה, שם הוא פגש הודים שגם הם באו ממצב דומה. תמיד אומר שבעמק הסיליקון שומעים הודית, עברית וקצת אנגלית וזהו זה בערך. אבל הנה מה שעשינו כדי לשנות זאת. כשאני הסתכלתי על המערכת הכלכלית הישראלית, אמרתי: יש כאן כל כך הרבה כישרון, כל כך הרבה פוטנציאל, אבל אנחנו לא יכולים לייצר את האקלים התחרותי שיאפשר לזה לפרוץ החוצה. אני קיבלתי את ההנהגה על הכלכלה הישראלית ב-2003, בתקופה של קריסה גדולה, הייתה לנו קריסה כלכלית, אתם זוכרים את בועת הדוט.קום שהתפוצצה? כולם זוכרים. והיה לנו גם טרור. ההסבר לקריסה שלנו, לירידה בתמ"ג לנפש, לשיעורי האבטלה הגבוהים מאוד שהיו, לבנק מרכזי שהיה על סף קריסה ואיים לקחת איתו את כל המערכת הבנקאית שלנו, ההסבר המרכזי לזה היה פיצוץ בועת הנאסד"ק, ואני חשבתי שזה אמנם תרם לכך, אבל לא חשבתי שזאת הייתה הבעיה המרכזית שלנו.
במונחים ישראליים – זה לא בהכרח זהה למה שיש לכם בהודו – אבל אני רוצה לומר לכם איך עיצבנו את המדיניות הכלכלית כדי לייצר תחרות. במשך כשבועיים, כ-20 שעות כל יום, עבדתי על יישום תכנית לשיקום הכלכלה הישראלית, וכשהצגתי את זה לציבור, שאלתי את עצמי מהו הדימוי שאני יכול להשתמש בו כדי להסביר מה הבעיה שלנו ומהו הפתרון, ואני נשענתי על חוויה שהייתה לי ביום הראשון כחייל בצנחנים. המפקד העמיד אותנו בקו ישר ואמר: אנחנו עכשיו יוצאים למרוץ – אולי תשמחו לשמוע בהודו שזה נקרא "מרוץ הפיל" – ואני הייתי הראשון בתור, ואז הוא אמר לי: נתניהו, קח את הבחור שלימינך ושים אותו על הכתפיים שלך, אתה הפיל. הבחור הבא, קח את הבחור שלימינך, שים אותו על הכתפיים שלך וכו’, ואז הוא שרק במשרוקית וכך התחיל המרוץ. הבחור שהיה על הכתפיים שלי היה די גדול והצלחתי לעשות כמה צעדים. הבחור שאחריי היה הבחור הקטן ביותר בפלוגה ועל הכתפיים שלו היה הבחור הגדול ביותר, והוא קרס במקום, והשלישי היה בחור גדול שסחב בחור קטן על הכתפיים שלו, והוא זינק כמו טיל וניצח במרוץ.
ואז אמרתי: בכלכלה הגלובלית, כלכלות לאומיות הן צמדים של מגזר ציבורי היושב על כתפיו של מגזר פרטי, ובמקרה של ישראל, המגזר הציבורי הפך להיות גדול מדי, שמן מדי, והבחור למטה היה קרוב לקריסה, וזה הפך לסיפור "האיש השמן/האיש הרזה", וכל נהג מונית בישראל עדיין יכול לדבר איתכם על האיש השמן/האיש הרזה, ולכן במקרה שלנו, מה שאנחנו היינו צריכים לעשות הוא לעשות דיאטה לאיש השמן ולהזרים חמצן לבחור שלמטה שהוא זה שמנהל את המרוץ, המגזר הפרטי. מהו חמצן? חמצן הוא הורדת מסים, מסים פשוטים, מסים קלים.
אני חושב שראש הממשלה מודי מבין זאת היטב כיוון שהוא בדיוק פישט את מבנה המיסים, וזה מאוד חשוב. אז עשינו זאת. זה היה מאוד קשה לעשות את זה בישראל כיוון שהיה לנו מגזר ציבורי מנופח בצורה עצומה, ועשינו הרבה דברים כדי לצמצם אותו, ואכן צמצמנו אותו, הורדנו את שיעורי המס שלנו באופן משמעותי, ועכשיו יש לנו מגזר פרטי אתלטי הסוחב על כתפיו משקל קל יותר ומוכן לשעוט קדימה ולנצח במרוץ. נכון? לא נכון! כיוון שכשהוא רוצה לשעוט קדימה, הוא נתקל במהמורה, וכשהוא חוצה את המהמורה, הוא נתקל בגדר, וכשהוא חוצה את הגדר, הוא נתקל בקיר, וכשהוא חוצה את הקיר, הוא נתקל בגדרות תיל. זה מה שנקרא "חסמים לתחרות". זה נקרא רגולציה. אדוני השר, אין לכם רגולציות כאן, נכון? אין כאן רגולציה עודפת. אני מבקש גם להודות לך על קבלת הפנים, תודה. אבל זה נכון שהאתגר הגדול ביותר שלנו היום הוא עודף רגולציה, וכשאנחנו מסירים את הרגולציה הזאת, כשאנחנו מסירים את אותו ג’ונגל של בירוקרטיה, אנחנו מקבלים צמיחה מידית, תחרותיות מידית, אנחנו מאפשרים לאותם גאונים צעירים בישראל, גברים ונשים כאחד, ליצור חברות סטארט אפ משלהם לא בקליפורניה אלא בתל אביב ולהרוויח מהר מאוד. זה היה האתגר שלנו ועשינו זאת.
שינינו את פניה של הכלכלה הישראלית לכלכלה ידידותית לעסקים. כשדיברתי עם ראש הממשלה מודי ראיתי שהוא עושה בדיוק את זה. הוא מוכן למשימה. הוא מבין מה המשמעות של חדשנות, הוא מבין את הצורך לפשט את הבירוקרטיה ולאפשר למנהיגים עסקיים לפעול בסביבה טובה בהרבה. אולם הנה הנקודה שאני חושב שהיא רלוונטית לשנינו.
עלינו להמשיך בתהליך הזה במדינות שלנו, אולם עלינו לשלב יחד את הכישרונות של הודים וישראלים. אחד הדברים שאנחנו מנסים לעשות הוא לקדם דבר פשוט – נתיב תעופה יעיל וישיר בין ישראל והודו, מהסוג שיש לנו בין ישראל ועמק הסיליקון, הסוג שיש לנו עכשיו בין ישראל וסין, ביוזמתה של סין, כיוון שהיכולת לקיים את הקשרים הללו היא חשובה בצורה עצומה על מנת ליצור ערך וחדשנות מבלי התערבותנו ובתמיכתנו. לכך אנו מחויבים. אני רוצה שתדעו שאתם תתקבלו בישראל בחום בלתי רגיל, באהדה ואהבה עצומה. ישנו כבוד עמוק כלפי הודו, כלפי העם ההודי, כלפי התרבות ההודית. אנחנו שתיים מהתרבויות העתיקות ביותר על פני כדור הארץ. אנחנו דמוקרטיות. אנחנו חולקים אהבה לחירות ואהבה לאנושות. אנחנו באמת השותפים שלכם. זאת שותפות שנוצרה בגן עדן. בואו נממש אותה עכשיו על פני כדור הארץ. בואו לישראל, השקיעו בישראל, וישראל תבוא גם היא לכאן. תודה לכולם. המון הצלחה לשותפות הגדולה בינינו".