"עולה השאלה האם קרנות הפרייבט אקוויטי יכולות לחוות את אותם משברים שאנחנו רואים בשוק הישראלי, כמו חברות שקורסות. התשובה היא לא, וזאת משתי סיבות: גודל העסקאות ומבנה העסקה. קרנות פרייבט אקוויטי לא עושות עסקאות שמסכנות את הבית, דבר הקורה לא מעט בחברות העסקיות. הן מחויבות לא להשקיע יותר מ-20% מהקרן בהשקעה בודדת". כך אמר היום צבי יוכמן, שותף מנהל בקרן סקיי, בנוגע לאפשרות שמשברים יזלגו גם אל קרנות ההשקעה.
הדברים נאמרו בכנס הכלכלי השנתי לתאגידים שקיים משרד עורכי הדין ש. פרידמן ושות’ חברת הייעוץ וראיית החשבון PwC Israel, שנערך באצטדיון סמי עופר בחיפה. בעניין המינוף, אמר יוכמן כי "הבעיה היא כשממנפים חברת החזקות בכמה קומות (triple average), שאמורה לפרוע חובותיה מהדיבידנדים השוטפים של חברות הבנות, ולעתים אף הנכדות, זה מעלה את דרגת הסיכון בצורה מהותית. מבנה ההשקעה והמינוף של קרנות הפרייבט אקוויטי מפחיתים את הסיכון שהן יגיעו למשברים פיננסיים שהמשק הישראלי חווה בימים אלה".
בכנס התייחסו המשתתפים לעתיד התעשייה המסורתית בישראל על רקע חברות המצויות בקשיים, רכישות של חברות מצליחות ע"י משקיעים זרים והעתקת פעילות לחו"ל.
לדברי עו"ד דורון שוופי, שותף מנהל במשרד ש. פרידמן: "נושא התאגידים מושפע כיום מהשיח על הבעיות הקשות שחוות חברות תעשייה ישראליות. התעשייה הישראלית המסורתית כולה נתונה כיום בבעיה קשה ומידי פעם אנחנו שומעים על מפעל זה או אחר הנתון בקשיים או קורס, כדוגמת נגב קרמיקה. אין ספק שהתעשייה הישראלית חייבת להשתנות: לנקוט שיטות עבודה מודרניות ומתוחכמות, לשפר את נושא הפריון ולפעול להכשרת כוח אדם מיומן שיהיה המסוגל להתמודד עם השינויים הטכנולוגיים וליישמם. מפעל מודרני צריך להיות מסוגל להכניס טכנולוגיה חדשה, אך גם לשלב את עובדיו ועובדים חדשים בהפעלת המפעל המודרני, ובלי להזדקק לפיטורים המוניים".
גיל ברק, שותף וראש משרד חיפה ב-PwC Israel, אמר: "הנתונים המקרו-כלכליים של המשק מעידים על חוסנה של הכלכלה הישראלית, אך הקטר של הצלחה זו קשור בטכנולוגיה, חדשנות ומו"פ. בפני התעשייה המסורתית עומדים אתגרים רבים שחשוב להבינם ולהתמודד עמם, משום שאסור לנו לחשוב שאנו יכולים להמשיך ולקיים כלכלה חזקה לאורך זמן ללא תעשייה איתנה וחדשנית. תהליכים כגון העתקת מפעלי ייצור אל מחוץ לישראל, מחסור בכח אדם מקצועי והעדר חדשנות בייצור, מייצרים איומים על עתידה של התעשייה המסורתית הישראלית ועל חוסנו של המשק כולו. יש לנקוט במהלך משולב, הכולל מינוף היתרון היחסי שלנו ברמת ההון האנושי, הגדלת ההשקעות בפיתוחים טכנולוגיים וחדשנות שתשדרג את פריון הייצור. זאת תוך תמיכה ממשלתית מקיפה לעידוד התעשייה - הן על ידי מתן הטבות מס, והן על ידי עידוד הפריון, על מנת לאפשר לתעשייה המסורתית לחזור למסלול ולשגשג בעתיד".
גדי לסין, מנכ"ל ונשיא קבוצת שטראוס: "לפני מספר שנים הגיעו לארץ חברות גלובליות ומשקיעים זרים עם כיסים מאוד עמוקים במטרה להיכנס דרכנו למזרח התיכון. אותם משקיעים התחילו מסע רכישות עם סכומים שלא נראו לפני כן, במכפילים של 15-16. משפחת שטראוס היתה אז חברה של פחות מ-100 מיליון דולר, חברה של משפחה פרטית. אל מול הכסף הגדול, התקבלו מספר החלטות אסטרטגיות שמלוות אותנו מאז: אנו לא מוכרים את החברה, אנו ממשיכים לחזק את פעילות החברה בארץ ואנו הולכים, כמהלך אסטרטגי, לפרוץ לשווקים חדשים בחו"ל. מי שמכיר את משפחת שטראוס יודע שזו משפחה שמרנית, ומשום כך ידענו שהדרך הנכונה לגדול היא דרך שותפויות."
רונן ברקוביץ’, שותף ב- PwC Israel: "כלכלת ישראל בנויה על תעשיית חזקה וייצוא, אך בעוד שלפני שנים בנו פה עשרות מפעלים מדי שנה, כיום בונים מעט מאוד. לא מעט חברות ישראליות נרכשות ע"י חברות זרות, האחרונה היא נטפים וקדמו לה אדמה ותנובה. החברות הזרות עלולות להוציא את פעילותן מחוץ לישראל אם לא יהיה להן תמריץ מספק להישאר. מפעלים תעשייתיים שבעבר היו גאווה ישראלית הולכים ונעלמים במציאות הנוכחית. הקדמה הטכנולוגית נדרשת כדי לשרוד ולעמוד בתחרות גלובלית ומפעלים בינוניים וקטנים מתקשים להטמיעה באופן אפקטיבי".
עוד הוסיף ברקוביץ’: "שוק ההון הישראלי מתאושש. חברות ישראליות שבעבר לא חשבו עליו כאופציה לגיוס הון מוצאות עצמן בשלבי גיוס. גם מספר הצעות רכש שקיררו אותו מעט, דוגמת הולמס פלייס ואירונאוטיקס, לא משנות את המומנטום החיובי שנצבר".
דורי יבזורי, מנכ"ל חברת עמיעד מערכות מים: "יש יתרון גדול בהכנסת קרן פרייבט אקוויטי כמשקיעה בחברה. חברות קיבוציות לא נבנות כמו חברות אחרות כדי להשביח ערך ולצאת החוצה, הן שם כדי להישאר. ברגע שנכנסת קרן למרקם הזה היא משנה את כללי המשחק – גם בזוויות ההסתכלות גם בפרמטרים ניהוליים. הקרן מכניסה את שיטות הניהול שלה, ההסתכלות העסקית שלה, והיכולת לקבלת החלטות נכונה. כאשר יש זהות אינטרסים וכימיה בין הצדדים זה יכול להקפיץ את החברה.
גלעד אגמון, מנכ"ל חברת פלסאון: "כשנכנסתי לתפקיד פנו אלי קרנות – מהארץ ומהעולם – לקנות את החברה מעבר למחיר השוק. האם קיבוץ שוויתר כבר על 30%, יוותר על עוד וימכור את החברה? אצלנו 100% מחברי ההנהלה הם חברי קיבוץ, וזה עובד פנטסטי, מתפקדים בצורה מאוד מקצועית. הוועד המנהל גם הם חברי קיבוץ, אך מגיעים מתחומים פחות קשורים לניהול כלכלי. בינתיים המודל מצליח, אך נשאלת השאלה עד מתי יצמחו אותם מנהלים מלמטה מהקיבוץ שיכולים לנהל לבד חברה כמו פלסאון? לגבי כניסת קרן פרייבט אקויטי, ישנה חוסר בהירות לגבי הצעד הבא - אנחנו לא יודעים מי יהיה השותף הבא אחרי שהקרן תצא".
עמי בם, שותף בקרן פימי, אמר: "אני מאוד מאמין בתעשייה הישראלית. אחד הדברים המרכזיים שנותן משקיע לחברה הוא הביטחון. כחברה בתחילת הדרך חושבת על הצעדים הבאים, המשקיע אומר עשינו את זה בעבר, נלך ביחד. לפעמים החברה היא משפחתית שאינה מעוניינת לקחת סיכון, וזה אחד הדברים שמשקיע יודע לתת לחברה – לקחת את הסיכונים ביחד ולאפשר היוועצות עם מישהו שעשה את זה בעבר. גם אם טעינו בחלק מהדברים, הפקנו לקחים. אנחנו בונים את החברות לטווח ארוך, כשאנחנו מוכרים החברות נשארות יציבות אחרינו.