למרות ריבוי חברות ההזנק (Startups) בישראל, חלק הארי של המו"פ בישראל שייך לחברות הרב-לאומיות המקימות מרכזי פיתוח בישראל. בדוח זה מוצגים אומדנים על פעילות המו"פ של חברות הזנק ומרכזי פיתוח של חברות רב-לאומיות זרות מתוך סקר מחקר ופיתוח עסקי לשנת 2015. ממצאי הסקר מתייחסים לחברות שעסקו במו"פ בלבד
על פי נתוני הלמ"ס, בשנת 2015 סך ההוצאה למו"פ של חברות הזנק עמדה על 6,975 מיליוני ש"ח, שהם 15% מסך ההוצאה למו"פ במגזר העסקי. חברות הזנק מהוות נתיב משמעותי לשילוב ידע והתמחות מחו"ל במשק הישראלי, ו-43% מסך רכישת שירותי המו"פ מחברות שאינן קשורות בחו"ל מבוצעים על ידן. חלק הארי מהמו"פ של חברות הזנק היה בתחום התוכנה - 54.4%, ולאחר מכן בהפרש ניכר היו תחום הציוד הרפואי - 14.0% ותחום התרופות - 12.7%. עלות העבודה הממוצעת למשרה מלאה במו"פ בחברות הזנק גבוהה מזו שבחברות אחרות ב-16% - 308 אלפי ש"ח לעומת 265 אלפי ש"ח, בהתאמה.
סך הוצאות המו"פ של מרכזי המו"פ עמד על 22.3 מיליארד ש"ח, שהם 47% מסך ההוצאה למו"פ במגזר העסקי. במרכזי המו"פ היו 30.6 אלף משרות שכיר במו"פ, מהן 87% משרות של בעלי תואר אקדמי.
מאגר חברות ההזנק שפותח בלמ"ס שימש לאיתור חברות הזנק שנדגמו במסגרת סקר מו"פ עסקי. דגימה זו אפשרה לראשונה לספק אומדנים על פעילות המו"פ של חברות הזנק המוגדרות כפועל יוצא של יזמות טכנולוגית. אלה חברות המבוססות על מחקר ופיתוח לצורך ייסודו של עסק חדש, ובשלב מאוחר יותר הן נמכרות או נסגרות כתוצאה מאי-הצלחת המיזם. חשוב לציין שבסקר פונים לחברות שבהן 5 משרות שכיר ומעלה העוסקות במחקר ופיתוח בלבד.
סך ההוצאה למו"פ של חברות הזנק בשנת 2015 עמדה על 6,975 מיליוני ש"ח, שהם 15% מסך ההוצאה למו"פ במגזר העסקי. כ-57% מסך ההוצאה למו"פ היא עלות העבודה וההוצאות הנלוות לה, 19% לתשלומים לגורמי חוץ עבור שירותי מו"פ ו/או שירותים תומכים למחלקת המו"פ ו-6% כהשקעה בנכסים קבועים לצורכי מו"פ. התפלגות זו דומה מאוד לזו שנצפתה בקרב חברות אחרות.
כאשר בוחנים את מבנה ההוצאה לפי ענפים ניכר שחברות הזנק המסווגות לענף מחקר מדעי ופיתוח , עושות שימוש נרחב בהתמחות ובידע חיצוניים (29% מההוצאה הוא תשלומים לגורמי חוץ מהווים) לעומת חברות הזנק המסווגות לענף תכנות וייעוץ בתחום המחשבים (שבהן אחוז ההוצאה הוא 11%). פער דומה נמצא גם ביחס לחברות אחרות בענף מחקר מדעי ופיתוח, שהתשלומים שלהן לגורמי חוץ היו 18% מההוצאה בממוצע.
חברות הזנק רוכשות שירותי מו"פ בעיקר מחברות שאינן קשורות מחו"ל, 42% מתוך סך התשלום לגורמי חוץ. סכום זה מהווה 43% מתוך סך התשלומים לגורמים בחו"ל שאינם ממקורות הקשורים לחברה בכלל המגזר העסקי, כך שלמעשה חברות הזנק מהוות נתיב משמעותי לשילוב ידע והתמחות מחו"ל במשק הישראלי.
בסקר נתבקשו החברות לפלח את הוצאות המו"פ שלהן לפי תחומים באמצעות נספח המופיע בגוף השאלון. האחוז הגבוה ביותר מההוצאה השוטפת למו"פ של חברות הזנק היה בתחום התוכנה - 54.4%, ולאחר מכן בהפרש ניכר היו תחום הציוד הרפואי - 14.0% ותחום התרופות - 12.7%.
בשנת 2015 היו בחברות הזנק כ-21.1 אלף משרות שכיר, מתוכן 63% משרות במו"פ (13.2 אלף). המשרות במו"פ בחברות הזנק הן 17% מסך המשרות במו"פ במגזר העסקי. 77% מתוך 13.2 אלף המשרות במו"פ הן משרות לאקדמאים (10.2 אלף משרות) ו-15% הן משרות להנדסאים, טכנאים או בעלי השכלה מקבילה (1.9 אלף). עלות העבודה השנתית למשרה מלאה במו"פ בחברות הזנק עמדה על 331 אלף ש"ח בממוצע. הוצאה זו הייתה דומה לזו שנאמדה בחברות אחרות (341 אלפי ש"ח), ונמוכה משמעותית מזו שנרשמה במרכזי המו"פ של חברות רב-לאומיות זרות (530 אלפי ש"ח). לעומת זאת, ממוצע העשירון החמישי בחברות הזנק גבוה מזה שבחברות אחרות ב-16%, 308 אלפי ש"ח לעומת 265 אלפי ש"ח בהתאמה.
חברות הזנק נוטות פחות לשתף פעולה עם גורמים מחוץ לחברה (כגון, ספקים, לקוחות, מוסדות להשכלה גבוהה ומתחרים) לעומת שאר החברות העוסקות במו"פ. רק 22% מתוך חברות ההזנק דיווחו על שיתוף פעולה עם גורם חיצוני לעומת 34% בשאר החברות.
בשלבים הראשונים של חייהן נסמכות חברות הזנק בעיקר על מקורות חיצוניים בכדי למממן את פעולות המו"פ שלהן. בשנת 2015, עיקר המימון (56%) הגיע ממקורות פרטיים (בעיקר מקרנות הון סיכון ואנג’לים), 40% מחו"ל ו-16% בארץ. הממשלה (באמצעות מענקים של רשות החדשנות) מימנה 8%, אחוז גבוה פי 2.6 משיעורו של מימון זה בסך פעילות המו"פ של המגזר העסקי (3.1% בשנת 2015). 36% היו מימון עצמי של החברה (18% מקבוצת החברות בחו"ל
פחות ממחצית מחברות ההזנק (42%) מימנו את פעילותן ממקורות עצמיים בשיעור העולה על 50%.
בחינת התפלגות החברות לפי גיל ושיעור המימון ממקורות עצמיים, מראה שדווקא חברות צעירות יותר (עד 5 שנים) מהוות חלק גדול יותר מתוך החברות שמממנות את פעילות המו"פ שלהן ממקורות עצמיים.
הרמה הגבוהה של חדשנות ויצירתיות המאפיינת את ההון האנושי והחברות בישראל מהווים אבן שואבת לחברות רב לאומיות ולמשקיעים זרים. הללו רוכשים חברות ומקימים חברות בנות ומרכזי מחקר ופיתוח בישראל. מרכזי פיתוח אלו מספקים שירותי מו"פ ויצירת ידע לחברות הקבוצה. סך הוצאות המו"פ של מרכזי המו"פ בשנת 2015 עמד על 22.3 מיליארדי ש"ח במחירים שוטפים, עלייה של כ-8.4% לעומת 2014 (לוח 2). בדומה לשנת 2014, ב-2015, סך ההוצאה למו"פ במרכזי המו"פ בישראל היוותה כ-47.0% מסך ההוצאה למו"פ עסקי.
מרכזי המו"פ מהווים את מנוע הצמיחה של פעילות המו"פ בישראל. בין השנים 2015-2005 נרשם גידול שנתי ממוצע של 0.8% בחברות בבעלות ישראלית, ושל 2.4% בחברות בבעלות זרה (ללא מרכזי מו"פ), ואילו במרכזי המו"פ נרשם גידול שנתי ממוצע של 8.2%.
אחוז ההוצאה עבור עלות העבודה והוצאות נלוות במרכזי המו"פ גבוה בכ-6.3 נקודות האחוז, בהשוואה לשאר החברות שעסקו במו"פ במגזר העסקי. כמו כן, מרכזי מו"פ משתמשים פחות בשירותים של גורמי חוץ עבור פעולות המו"פ שלהם, בהשוואה לשאר החברות במגזר העסקי (בהפרש של כ-7.2 נקודות האחוז).
בשנת 2015 היו 30.6 אלף משרות שכיר במו"פ במרכזי המו"פ, ירידה של כ-1% לעומת שנת 2014, שבה היו 31.0 אלף משרות שכיר. יחד עם זאת, אחוז משרות האקדמאים מסך המשרות גדל מ-83.9% בשנת 2014, ל- 86.9% בשנת 2015 (לוח 2). משרות שכיר במרכזי המו"פ הן 40% מסך המשרות במו"פ מרוכזים במרכזי המו"פ. מרכזי מו"פ מעסיקים כוח אדם אקדמי ומקצועי לצורך הפיתוחים בחברה, באחוז גבוה יותר משאר החברות במגזר העסקי, שבהן שיעור האקדמאים ניצב על 77.8%.
כאמור, החברות בסקר התבקשו לפלח את הוצאות המו"פ השוטפות לפי תחומי פעילות כגון תוכנה, רכיבים אלקטרוניים, תרופות וכו’. עיקר הפעילות במרכזי המו"פ מתרכזת בתחום התוכנה שהם כ-48% מהוצאות המו"פ, ולאחריה ברכיבים אלקטרוניים כ-30% מהוצאות המו"פ, ובציוד תקשורת אלקטרוני כ-9%.