ההוצאה הלאומית לבריאות, במחירים קבועים, עלתה בשנת 2016 ב-3.7% לעומת שנת 2015. ההוצאה לנפש, במחירים קבועים, עלתה ב-1.7%. ההוצאה הלאומית לבריאות, במחירים שוטפים, הסתכמה בשנת 2016 ב-90.3 מיליארד ש"ח, שהם 7.4% מהתמ"ג. כך נמסר היום מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
בשנת 2016, תשלומים ישירים של משקי הבית לתרופות ושירותים רפואיים (כגון רופאים, מרפאות, ורופאי שיניים) מימנו 22% מההוצאה הלאומית לבריאות. 14% נוספים היו הוצאות על ביטוחים פרטיים של משקי בית, הוצאות של מלכ"רים פרטיים, של בתי חולים כלליים שבבעלותם ותרומות מגורמים פרטיים שונים. סך כל המימון הפרטי - משקי בית ואחרים היה 36% ב-2016.
המימון הציבורי (משרדי ממשלה, רשויות מקומיות ומלכ"ר ציבורי) כולל מימון מתקציב המדינה ומס בריאות. 24% מההוצאה הלאומית לבריאות ב-2016 מומנו מגביית מס בריאות, בדומה לשנת 2015. 38% מומנו מתקציב המדינה, ועוד 2% מומנו מתרומות מחו"ל. מימון מתקציב המדינה כולל העברות לקופות החולים ולמוסדות אחרים ללא כוונת רווח, אספקת שירותי בריאות באמצעות מוסדות בריאות ממשלתיים ומימון השקעות בבנייה ורכישת ציוד בבתי חולים ממשלתיים.
בשנת 2014, רוב המימון הממשלתי (65.8%) יועד לבתי חולים (כולל מחקר). המימון הפרטי כולל תשלומים ישירים של משקי בית לתרופות ושירותים רפואיים, ביטוחים פרטיים, מלכ"רים פרטיים ובתי החולים שבבעלותם. 36.8% מסך המימון הפרטי ו-45.0% מסך המימון של קופות החולים הגיע למרפאות הציבוריות ולרופאים הפרטיים. 19.2% מהמימון הפרטי הינו מימון של אספקת תרופות, חומרים ומכשירים רפואיים.
קופות החולים סיפקו בשנת 2016 33% משירותי הבריאות, בדומה לשנים 2015-2008. "יצרני שוק" - בתי חולים כלליים, רופאי שיניים ורופאים פרטיים אחרים, מרפאות פרטיות וכן יצרני תרופות ומכשירים רפואיים סיפקו 56% מכלל ההוצאה הלאומית לבריאות בשנת 2016. בהתאם להנחיות בין-לאומיות, במונח "יצרני שוק" נכללים החל משנת 2003, בתי חולים כלליים. זאת, משום שגופים אלה מספקים את מרבית השירותים במחיר משמעותי מבחינה כלכלית.
החלק שסופק על ידי מוסדות ממשלתיים (כגון, בתי חולים לחולי נפש ולמחלות ממושכות, מרפאות ולשכות הבריאות) היה 6% מההוצאה הלאומית לבריאות, בדומה לשנים 2015-2005. חלקם של השירותים שסופקו על ידי מוסדות בריאות אחרים ללא כוונת רווח (כגון מגן דוד אדום) נשאר ברמה של 5% בדומה לשנים קודמות.
התפלגות ההוצאה השוטפת לבריאות (ללא השקעות בבנייה וציוד) לפי סוג השירות מראה, שבשנת 2014 ההוצאה לשירותי בתי החולים ומחקר היוותה 36% מההוצאה השוטפת לבריאות. ההוצאה לשירותי מרפאות ציבוריות ורפואה מונעת היוותה 43% מההוצאה השוטפת לבריאות. ההוצאה לרפואת שיניים ולרופאים פרטיים היוותה 13% מההוצאה השוטפת לבריאות. ההוצאות לתרופות וציוד רפואי שנקנו על ידי משקי הבית נשארו ברמה של 4%, כמו בשנים הקודמות. הוצאות מינהל כוללות מינהל ממשלתי ותשלום דמי ניהול של ביטוחים פרטיים.
השוואה לארצות ה-OECD לשנת 2016 מראה, כי אחוז ההוצאה הלאומית השוטפת (ללא השקעות) לבריאות מהתוצר המקומי הגולמי בישראל (7.2%) היה נמוך מאשר ממוצע ההוצאה לבריאות במדינות ה-OECD (9.0%), ובמיוחד מארה"ב (17.2%). יחד עם זאת, אחוז ההוצאה הלאומית לבריאות כאחוז מהתמ"ג בישראל, היה גבוה יותר מאשר ב-8 מדינות אחרות ב-OECD. השיעור הנמוך ביותר היה בטורקייה, בלטבייה ובמקסיקו (6%-4%).
עוד עולה מההשוואה הבין-לאומית כי בשנת 2016 ההוצאה השוטפת לבריאות לנפש במונחי שווי כוח הקנייה בישראל - 2,716$ - דומה להוצאה בצ’כיה ובקוראה, ונמוכה מזו שבמרבית מדינות ה-OECD. בארה"ב הייתה ההוצאה השוטפת לנפש הגבוהה ביותר - 9,892$. יצוין כי החישוב במונחי שווי כוח הקנייה מביא בחשבון את ההבדלים במחירי התוצר במדינות השונות. עם זאת, בהשוואה הבין-לאומית לא מובאים בחשבון הבדלים בגורמים שעשויים להשפיע על ההוצאה כמו הרכב הגילים, מבנה מערכת הבריאות, מבנה התעסוקה וכד’. כשמחשבים הוצאה לבריאות משוקללת לפי גיל, מתקבלת הוצאה לאומית לנפש גבוהה יותר בישראל.