המשנה לנגידת בנק ישראל, ד"ר נדין בודו-טרכטנברג, אמרה בהרצאה בכנס "נשים בעולם הפיננסי", אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק. כי היא משתתפת באירועים רבים במהלך השנה, אולם לכנסים שמתמקדים בנשים, יש חשיבות מיוחדת עבורי, בין אם מדובר בכנס הנוגע לנשים בשוק העבודה, בכלכלה בכלל, או בפיננסים- כמו בכנס היום. לצד הציפייה לכנס, עולה במידה מסוימת גם תחושה לא מעודדת ואולי אף מייאשת. אף על פי שבכל הנוגע למצב הנשים עברנו כברת דרך במהלך המאה האחרונה, ולבטח במהלך שנות חיי, אי השוויון המגדרי ממשיך להטריד אותנו ונותר אתגר מרכזי. בשנים האחרונות, חלה התפתחות מעודדת, בכך שיותר ויותר מבינים שהאתגר הזה אינו אינדיבידואלי או משפחתי, אלא בראש ובראשונה אתגר של החברה כולה. צמצום אי השוויון אינו רק אמצעי לצמיחה כלכלית, אלא מטרה בפני עצמה, יציקת תוכן ממשי למונח "מפותחות" או "מתקדמות", שבו משתמשים כדי לתאר את קבוצת המדינות המובילה בעולם.
כמו בהרבה תחומים אחרים, גם ביטויי אי השוויון המגדרי בישראל דומים לאלו שבמדינות המפותחות. עם זאת, המאפיינים הייחודיים של ישראל הופכים את הסוגיה למורכבת ומאתגרת יותר באופן שמחייב טיפול.
ישראל, בהיבטים כלכליים רבים, דומה למדינת OECD ממוצעת - ברמת הפעילות הכלכלית, באופן תפקוד המוסדות הכלכליים והפיננסיים, בגידול בשיעור ההשתתפות של נשים בשוק העבודה, ועוד. למעשה, שיעור ההשתתפות של נשים בשוק העבודה עומד כעת על כ-75%, מעט גבוה מהממוצע ב-OECD, וגבוה יותר משיעור ההשתתפות של נשים בארה"ב (70%(. בשמונה השנים האחרונות, השינוי הגדול ביותר חל בקרב שתי קבוצות אוכלוסייה: הנשים החרדיות, ששיעור ההשתתפות שלהן צמח מ-53.9% ל-66.4%, והנשים הערביות, ששיעור השתתפותן גדל מ-25.1% ל-32.5%. זהו שינוי חברתי גדול שהשלכותיו מעלות לפני השטח את הבעיה הכאובה שעמן מתמודדות נשים ברחבי העולם, וביתר שאת בישראל – האתגר למציאת איזון בין חיי משפחה ועבודה.
באופן לא מפתיע, נשים רבות עובדות במשרה חלקית, בין אם מתוך בחירה או מתוך כורח. בישראל, כמעט שליש מהנשים עובדות במשרה חלקית, בהשוואה ל-29% במדינת ה-OECD הממוצעת ול-24% בארה"ב. הנתונים הללו מתייחסים כמובן לעבודה בשכר, אולם כשאנו מנתחים את כלל הפעילות במהלך השבוע, אנחנו מבחינים בכך שנשים מבלות יותר זמן בביצוע מטלות הבית מאשר גברים. למעשה, הנתוים מראים שבממוצע, גברים זוכים למעט יותר שעות פנאי מאשר נשים.
נשים מהוות כיום 47% מכוח העבודה בישראל, אך רק 6% מהמנכ"לים של החברות הגדולות בישראל וכ-4% מיושבי ראש הדירקטוריונים של אותן חברות. התמונה המאכזבת שעולה מנתונים אלו דומה גם ביתר המדינות המפותחות.
עם זאת, בסקטור הפיננסי בכלל, ובסקטור הציבורי הפיננסי במיוחד, מתבררת תמונה מעודדת יותר, שבה נשים מאיישות תפקידי ניהול בכירים יותר מאשר בסקטור הפרטי, בישראל וגם במדינות מפותחות אחרות. אנו בולטים במיוחד בכך שכיום 5 מתוך 6 הרגולטורים הפיננסיים בישראל הן נשים, כולל נגידת בנק ישראל, המפקחת על הבנקים, וראש הרשות להגבלים עסקיים. בבנק ישראל, לא רק ששלוש עמדות מהבכירות ביותר מאוישות על ידי נשים, אלא שגם בקרב ההנהלה הבכירה, נשים מהוות 43%, ובכלל התפקידים הניהוליים בבנק ישראל בערך כ-50%. בראש 3 מתוך 5 הבנקים המסחריים הגדולים עומדת אישה בתפקיד המנכ"לית ובאחד מהם מכהנת אישה בתור יו"ר. זהו הישג יוצא דופן, בייחוד בהתחשב בכך שכל הנשים הללו הן אימהות לשניים או שלושה ילדים.
ישראל, כפי שהזכרתי קודם, דומה למדינות ה-OECD אבל גם שונה באופן ניכר בהיבט אחד – שיעור הילודה. בזמן שכמעט לאף מדינת OECD אין שיעור פריון ילודה (מספר הילדים שאישה צפויה ללדת בימי חייה) גדול מספיק כדי לשמר את גודל האוכלוסייה הנוכחי שלה (2.07), ישראל ניצבת כחריגה עם שיעור פריון ילודה של 3.1. נתון שאינו רק גבוה ביחס למדינות המפותחות אלא גם ממדינות כמו בנגלדש (2.3) או הודו (2.4). למעשה, ישראל ייחודית בכך ששיעור הילודה שלה צמח יחד עם עלייה בהכנסה לנפש וביתר מדדי איכות החיים. יתר על כן, כפי שראינו, הקבוצות המצטרפות לשוק העבודה - נשים חרדיות ונשים ערביות - מאופיינות בשיעור פריון ילודה גבוה מהממוצע, עובדה שהופכת את האתגר שבאיזון חיי עבודה-משפחה מורכב עוד יותר עבור החברה ועבור קובעי המדיניות. באופן מסורתי, נשים לקחו על עצמן תפקיד גדול יותר כמטפלות בילדים, בחולים, ובמבוגרים בתוך המסגרת המשפחתית, ולרוב - ללא תשלום. כיום, לא רק נשים צעירות עובדות, אלא גם האימהות שלהן, כך שהאחרונות מנועות מלספק את הסיוע בגידול הילדים. זהו אתגר לחברה כולה, ונשים לא צריכות להתמודד עמו לבד. נשים וגברים כאחד, יחד עם קובעי המדיניות, מוכרחים לפעול על מנת להקים את התשתית התומכת הנדרשת במטרה לאפשר לכל הפרטים בחברה לפתח את כישוריהם ולמצות את הפוטנציאל הטמון בהם. נראה כי ייצוג רחב יותר של נשים בפוליטיקה יכול לקרב את השגת היעד הזה. ייצוג שכזה עדיין חסר במקומות רבים בעולם כמו גם בישראל, למרות הגידול בייצוג הנשי בתפקידי המפתח של הרגולציה הפיננסית.