רוב מהומה על לא מאומה? - כך שואל הבוקר אמיר בר זית מהבנק הבינלאומי בתגובה לתוצאות משאל העם באיטליה. "הפעם הסקרים דייקו ושינוי החוקה שביקש להעביר ראש ממשלת איטליה, ראנזי, נדחו. ראנזי קיים את הבטחתו והודיע כי הוא מתפטר מרשות הממשלה.
"בעיתונות ציירו את משאל העם ככזה שיקבע האם איטליה תישאר חברה באיחוד האירופאי, אך הכרחי לציין כי שאלה זו כלל לא הייתה חלק ממשאל העם. החשש, כך ההנחה הרווחת, הוא כי התפטרות ראש הממשלה תוביל לבחירות חדשות בהן עשויים לזכות מפלגות ימין ושמאל קיצוניות, אשר יובילו לפרישת איטליה מן האיחוד.
"החשש הוא אם כן מפני אפקט דומינו שיוביל, אבן אחר אבן, לפרישת איטליה. על פי סקרים עולה כי מפלגת חמשת הכוכבים יכולה לזכות ברוב הקולות בבחירות הקרובות. המפלגה דרשה כי במידה וראנזי יפרוש יתקיימו בחירות בזק כלליות באיטליה, שלאחריהם תלך איטליה למשאל עם חדש בדבר הישארותה חלק מן האיחוד.
"בטווח הקרוב החשש הוא בפני אי יציבות פוליטית באיטליה (שעל פי הממוצע, לפחות, זה מצב העניינים הרגיל). עליית הפופוליסטים ואי יציבות פוליטית יקשו על איטליה להוביל רפורמות וצעדים נדרשים על מנת לאושש את הכלכלה המקרטעת.
"על פי התקדים הבריטי, גם במידה שיתקיים רוב לפרישה מן האיחוד מדובר בהליך בירוקרטי של לפחות שנתיים - אם כי עצם ההחלטה עלולה להיות אחת יותר מדי עבור השווקים.
"יוון כדוגמה - כמו שאמר שמעון פרס המנוח, סקרים הם כמו אפטר-שייב, טוב להריח רע לשתות. קיצוני הדבר אפילו יותר להבטחות אשר פוליטיקאים מבטיחים טרם הבחירות ולמעשים אחריהם. ביוון, כזכור, עלתה מפלגת שמאל קיצונית, אשר נבחרה בין היתר בזכות הצהרות קיצוניות ודחיית המעורבות של האיחוד בענייניה. הצורך בסיוע אירופאי ולחץ החובות שינו את הטון מן הקצה וראש הממשלה השמאלני של יוון בשנים האחרונות נכנע לתכתיבי האיחוד עד תומם".