בנק ישראל פרסם היום קטע מתוך סקירה פיסקאלית תקופתית ולקט ניתוחים מחקריים, בנושא הקשר בין המצב החברתי-כלכלי למצב הבריאות.
נמצא כי בישראל, בדומה למדינות אחרות, האוכלוסייה שמצבה הכלכלי-חברתי ירוד מתאפיינת בתחלואה ובתמותה גבוהות יותר מאשר האוכלוסייה שמצבה הכלכלי-חברתי טוב. לא ברור עד כמה קשר זה נובע מהשפעה של המצב החברתי-כלכלי על הבריאות ולא להפך, אך ישנם מנגנונים המסבירים כיצד השפעה כזאת אפשרית.
ביישובים חלשים לפי המדד החברתי-כלכלי שיעורי התמותה גבוהים ב-11% מאשר ביישובים חזקים. הנפטרים הנוספים ביישובים אלה איבדו בממוצע כ-33 שנות חיים עתידיות, מתוכן כ-12 שנות חיים בגיל העבודה. תמהיל שירותי הבריאות של האוכלוסייה החלשה נוטה לשימוש רב יותר בשירותי האשפוז בבתי החולים ולשימוש מועט יותר ברבים משירותי הבריאות בקהילה. תמהיל זה עלול להביא לטיפול מאוחר מדי במחלות מדרדרות ולהוביל לחוסר יעילות ובזבוז.
לבעלי השכלה גבוהה (על-תיכונית ומעלה) סיכוי גבוה ב-72% לדווח כי מצב בריאותם "טוב מאוד" מאשר לבעלי השכלה נמוכה יותר (תיכונית ומטה), וסיכוי נמוך יותר ב-30% להדרדרות במצב בריאותם על פני שנתיים. בעלי השכלה גבוהה חשופים פחות לגורמי סיכון בריאותיים (עישון, תזונה לא מאוזנת, מתח ובדידות) ונהנים מנגישות פיננסית טובה יותר לשירותי הבריאות.
מתאמים אלה עשויים להסביר מדוע אצל בעלי השכלה נמוכה שיעורי ההיעדרות מעבודה מסיבת מחלה גבוהים יותר מאשר אצל בעלי השכלה גבוהה, וכך גם שיעורי האבטלה ואי-ההשתתפות בכוח העבודה מסיבה זו. פער זה עלול לפגוע בתוצר ובפריון. לילדים שהוריהם חוו תקופות עוני בעבר סיכוי נמוך יותר בכ-5% ליהנות מבריאות טובה מאוד היום.