בשנת 2014, התגרשו בישראל 14,430 זוגות, מתוכם 11,435 יהודים, 2,101 מוסלמים, 120 נוצרים ו-153 דרוזים. כך עולה מנתונים שפרסמה היום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
עוד עולה מהנתונים כי כתוצאה מהעלייה בשיעור המתגרשים, חלה עלייה באחוז הגרושים והגרושות באוכלוסייה מ-2% בשנת 1972 עד ל-13% בשנת 2014. אחוז הגרושים והגרושות גבוה באופן משמעותי באוכלוסייה היהודית בהשוואה לאוכלוסייה הערבית (14% לעומת 4% בהתאמה).
0.3% מהזוגות היהודיים שנישאו בתחילת שנות השבעים התגרשו בשנה הראשונה לנישואיהם, 11% התגרשו לאחר 15 שנות נישואין. 0.5% מהזוגות שנשאו באמצע שנות התשעים התגרשו בשנה הראשונה לנישואיהם, 19.5% התגרשו לאחר 15 שנות נישואין.
מבין הערים שבהן יותר מ-10,000 תושבים, האוכלוסייה היהודית בעיר אילת מתאפיינת באחוז גבוה של גרושים בגילים 64-35. לעומת זאת, האוכלוסייה היהודית במודיעין עילית מתאפיינת באחוז נמוך של גרושים באותם גילים.
כ-45% מהגברים הגרושים וכ-25% מהנשים הגרושות גרו במשקי הבית בגפם.בקרב הגברים הגרושים, מגורים עם ההורים נפוצים יותר בגילים הצעירים יותר (עד גיל 40), ואילו מגורים לבד נפוצים יותר בגילים המבוגרים (בגילי 50 ומעלה). בקרב הנשים הגרושות, מגורים עם ילדיהן במסגרת משפחה חד-הורית הם הנפוצים ביותר עד לסוף שנות ה-50 של החיים. לאחר מכן, מגורים לבד הופכים להיות נפוצים יותר.
"77% מהגרושים מרוצים מחייהם (לעומת 91% מהנשואים). פחות ממחצית מהגרושים (44%) מרוצים ממצבם הכלכלי, לעומת 63% מהנשואים. 37% מהגרושים חשים בדידות לעתים קרובות או מדי פעם (היתר, 63% – ’לעתים רחוקות’ או ’אף פעם לא’), בשיעור כפול מאשר נשואים (19%).
גרושים מביעים פחות אופטימיות לגבי חייהם, 41% מהם סבורים כי חייהם יהיו טובים יותר בשנים הקרובות (בהשוואה ל-49% מהנשואים), גברים ונשים בשיעור דומה. 33% מהגרושים מעריכים כי חייהם לא ישתנו, 12% מעריכים כי חייהם יהיו פחות טובים ו-14% לא ידעו להעריך.