למוחמד עלי ת.נ.צ.ב.ה. היה פה גדול שהפיק מרגליות. ג’נט ילן לעומת זאת מעדיפה לשמור בד"כ על עמימות. עלי אמר פעם "זו לא התרברבות אם אתה יכול לעמוד מאחורי דבריך" (כמו רוב הדברים שעלי אמר, באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב). אם ילן היתה מקשיבה לעלי היא כנראה לא הייתה משתמשת בטון כל כך ניצי בנאומה לפני שבוע וחצי, כי את הפליק-פלאקים שהיא תצטרך לעשות בנאומה מחר אפילו מוחמד עלי לא ידע לעשות.
מצד שני, אם ילן היתה מקשיבה לעלי, סביר להניח שחברי הפד היו שותקים כמו נזירים כי הפד לא באמת יודע מה הוא רוצה לעשות ולא באמת יכול לעמוד מאחורי דבריו. לא מדובר פה חס וחלילה בביקורת על הפד, מדובר בחבורת אנשים חכמים ומנוסים בהרבה מאיתנו. אבל גם האנשים החכמים האלו לא יודעים את התשובה לשאלה הכלכלית החשובה ביותר כיום: האם מדובר בהאטה מחזורית או בהאטה מבנית?
אם אנחנו מדברים על האטה מחזורית הרי שהמדיניות המוניטארית האולטרה-מרחיבה היא יותר ממוצדקת והיא תעשה בסופו של דבר את העבודה ותביא אותנו לחלק הטוב יותר של המחזור, החלק בו צומחים בקצב מהיר כבעבר (נגיד 3.5% בארה"ב או 5% בישראל). מצד שני, אם מדובר על האטה מבנית (להערכתנו זה המצב והסימנים מצביעים יותר ויותר על כך שאכן זה המקרה) אז יתכן ואנחנו נמצאים כבר היום בשיאו של המחזור הכלכלי.
במילים אחרות, תסתכלו סביב ותראו איזה יופי נראית הכלכלה העולמית כי זה פחות או יותר הכי טוב שתראו לשנים הקרובות. מבחינת הפד, אם זה התרחיש אזי אין שום סיבה להותיר את הריבית ברמה אפסית שכן המדיניות המרחיבה עשתה את שלה וזה בדיוק הזמן לאסוף תחמושת להאטה שבדרך. עד שבפד לא יגיעו להחלטה איך הם רואים את המחזור הכלכלי הנוכחי, אי הוודאות תמשך ואיתה התנודתיות הגבוהה והמחזורים הנמוכים. כדי להחזיר את אמון המשקיעים ילן תצטרך לא רק לרחף כמו פרפר אלא גם לעקוץ כמו דבורה.
דו"ח התעסוקה: גם לאחר שננכה את השפעת השביתה בוריזון שגרעה כ-35 אלף עובדים מהדו"ח וגם אם ניקח בחשבון את השפעת ההפרעות בשרשרת האספקה של ענף הרכב, כתוצאה מרעידת האדמה ביפן, אפשר לומר בקלות שדו"ח התעסוקה של חודש מאי הוא מאכזב. לא רק שתוספת המשרות במשק עמדה על 38 אלף בלבד (צפי החזאים: 160 אלף) אלא גם שנתוני מרץ-אפריל עודכנו כלפי מטה ב-59 אלף משרות נוספות. במילים אחרות, לאחר פרסום הדו"ח יש בארה"ב 21 אלף משרות פחות לעומת מה שידענו לפני חודש. גם מהירידה בשיעור האבטלה ל-4.7% (לעומת 5.0% בחודש שעבר) אין יותר מדי מה להתלהב שכן זו נבעה מעזיבה של עובדים את כוח העבודה, עזיבה שהביאה את שיעור ההשתתפות 62.6%.
האם מדובר על סוף ההתאוששות ? על כניסה למיתון? על נפילתה של האימפריה האמריקאית? כנראה שלא. נתוני התעסוקה הם תנודתיים וכמעט מדי שנה יש לנו דו"ח אחד סורר שאינו מלמד שום דבר על המגמה. ידידינו ב-Capital Economics אפילו מזכירים לנו שגם באוגוסט 2011 היתה שביתה בוריזון ושאז דו"ח התעסוקה הראה שלא נוספו בכלל משרות למשק. חודשיים לאחר מכן, עודכנה תוספת המשרות של אוגוסט ל-104 אלף וזו של ספטמבר כבר עמדה על 158 אלף, משמעותית גבוה מהממוצע של שנת 2011.
יחד עם זאת ועל אף שבסך הכל הכלכלה האמריקאית נראית בסדר גמור (הצמיחה הצפויה לרבעון השני: 2.5%), דו"ח התעסוקה של מאי מביא כנראה את ההסתברות להעלאת ריבית ביוני לרמה כמעט אפסית. מה בנוגע ליולי? השווקים החליטו שגם זו אופציה לא ריאלית (ההסתברות ירדה ל-27%, לעומת 54% בשבוע שעבר) אך אנו לא ממהרים להסיק את אותה המסקנה. ריבאונד מספיק חזק בדו"ח התעסוקה של יוני (סבירות בינונית-גבוהה), נתוני אינפלציה סבירים (סבירות גבוהה) ותוצאות חיוביות במשאל העם (הסתברות של 72% לפי אתרי ההימורים) עשויים בהחלט להביא את הפד להחליט על העלאה נוספת כבר ביולי הקרוב.