כלל פיננסים בסקירה עולמית-יומית: עליות קלות הבוקר באירופה לאחר שבפסגת 7 המדינות המתועשות בעולם (G7) לא נשמעו סימנים מדאיגים לקירור התמיכה של בנקים מרכזיים בכלכלה. נזכיר כי המשקיעים מצפים לתמיכה אגרסיבית נוספת של הבנק המרכזי בארה"ב (הפד) באמצעות רכישה במאות מיליארדי דולרים של אג"ח מגובה משכנתאות. הבוקר הפתיעה את המשקיעים הודעה מסין בדבר החמרה נוספת של דרישות הלימות ההון מהבנקים, פעולה שתפגע ברווחי החברות ובשיעורי הצמיחה. בשונה מפעמים קודמות נראה כי הפעם המשקיעים סלחניים יחסית והבורסות באירופה כאמור ממשיכות לעלות (ראו הרחבה). גם נושא מלחמת המטבעות בעולם, שקשור במיוחד לסין, לא יורד מסדר היום, ובמיוחד לאחר שועידת קרן המטבע לא הצליחה להסכמה בנושא (ראו הרחבה). עוד ברקע, האופטימית בשבוע שעבר שיצרה תחילת עונת הדוחו"ת הכספיים בארה"ב, עם פרסום דוחותיה של יצרנית האלומיניום אלקואה. עוד בכותרות המשך העלייה במחירי הסחורות, ובמיוחד אלה החקלאיות שבראשן התירס שמזנק ב-8.2%. אנו מצפים לעונת דוחו"ת טובה (בלי לפתוח פה) ומקווים שהיא תצליח להוסיף כמה אחוזים נאים לשוק המניות.
הרוביני הסיני
בשנת 2007 פורסם בסין ספר קונספירטיבי בשם "מלחמת המטבעות". בתקופה הראשונה להפצתו לא נרשמה לו הצלחה יוצאת דופן אך לאחר שנבואתו, בדבר משבר בנקים עולמי ב-2008, התממשה הוא זינק לראש רשימת רבי המכר בסין. מחברו, סונג הונגבינג, הפך בעקבותיו לגורו כלכלי בסין ולאחד האנשים המשפיעים ביותר שם (עפ"י בלומברג-ביזנסוויק). יש משפט ידוע שמתאר טוב את המדיניות הקומוניסטית בסין "אם משהו משתבש קשות, גורם מחו"ל אשם בכך!". ספרו של סונג מתלבש על המשפט הזה כשהוא מוצא אשמים מחוץ למשבר הכלכלי האחרון ומאשימם בניסיון ישיר לפגוע בסין. הבעיה הייתה שהטענות שהעלה סונג בספר היו קונספירטיביות וגזעניות, חסרות ביסוס ועדיין הצליחו להשפיע על רבים וכנראה גם על קובעי המדיניות שם. הטענה המרכזית בספר היא כי מי שבפועל שולט בערך המטבעות בעולם המערבי הם הבנקים הפרטיים (כדוגמת וול-סטריט), דרך שליטתם בבנקים המרכזיים (כדוגמת הפד). ואילו בבנקים הפרטיים עצמם שולטת קליקה של בנקאים יהודים (לטענתו 90% מהכוח בוול-סטריט נמצא בידי יהודים) ובראשם הוא מציין את משפחת רוטשילד, שלטענתו החזיקה בשיאה בהון של 5 טריליון דולר (נשמע מאד "אמין" הספר הזה). סונג מסביר כי מלבד להשפעה הישירה על הבנקים המרכזיים, הבנקאים היהודים נוקטים באסטרטגיה של לקיחת הלוואות (נניח דולריות) ואז מכירתם בחסר (שורט) כדי לשחוק את ערכו של הדולר ובכך את הלוואתם. לטענתו, הסיבובים הקודמים של האסטרטגיה הם שגרמו למשברים הקשים בהיסטוריה, על חשבון המדינות המתפתחות. בניהם: העשור האבוד ביפן, המשבר באסיה ב-1997 והמשבר הפיננסי במדינות אמריקה הלטינית. לטענתו מדינות חלשות צריכות להגן על עצמן מפני החלשות הדולר, דרך התערבות בשער החליפין וממליץ לבנקים המרכזיים בעולם המתפתח למנוע בעת משבר את התחזקות מטבעותיהם. בשנת 2009 הוציא סונג הונבינג ספר המשך בשם "מלחמת המטבעות 2", שממשיך לספק דוגמאות ו"הוכחות" לתיאוריה. ספר ההמשך הפך מיד גם הוא לרב מכר בסין. בינתיים, בעולם האמיתי, בית הנבחרים האמריקאי אישר צעדים נוספים להפעלת לחץ על סין כדי שתאפשר את התחזקות היואן. איך זה יגמר?
ובתחרות נגיד השנה לשנת 2026 זוכה....
ועידת קרן המטבע הבינלאומית (IMF) הסתיימה וקובעי המדיניות לא הצליחו להגיע להסכמה בנוגע לריסון מלחמת המטבעות. לקרן המטבע לא רק שאין "שיניים", היא אפילו נזהרת מלקרוא למדינות בעייתיות לשנות את מדיניותן בנוגע להתערבויות בשוק המט"ח ובפרט בנוגע לרכישות רזרבות. יו"ר קרן המטבע טוען שהסיבה לאוזלת ידה של הקרן היא כי לא ניתן לכפות מדיניות בדרך שאינה של שיתוף פעולה. אני מאמין שהסיבה לכך היא שילוב של חולשה ופחדנות. קרן שתלויה בתקציבים שמפנות אליה המעצמות לא רוצה ולא יכולה להסתכסך עם אף אחת מהן, אחרת אין לה קיום. כלומר, קרן המטבע יכולה להיות חזקה רק על חלשים ולא יכולה לבצע לדעתי את תפקידה בצורה אופטימאלית. לכן, אפשר לצפות שנראה זעזועים חדים במט"ח בעתיד, כשהאגרסיביות תגבר. נקווה שלא נצטרך לחכות לפיצוץ שבעקבותיו אני חוזה שאולי יוסכם על טבע גלובאלי. דבר שמתחיל להיראות יותר ויותר מתבקש (ויסלחו לי קובעי המדיניות המוניטרית שאז לא יהיו תחרויות נגיד השנה). בינתיים הנחישות של סין לשמור על היואן חלש מוציאה אותה מדעתה:
יד אחת קונה דולרים יד שנייה מעלה ריבית, יד שלישית מקשיחה אשראי
המדיניות הכלכלית הסינית היא בלגאן אחד גדול ואלוהים יודע מה ייצא מכל מה שהם רוקחים שם. בשביל להילחם בהחלשות הדולר סין מוציאה מאות מיליארדי יואנים ולמעשה משקיעה כחצי מהתמ"ג שלה על רכישת דולרים, פעולה המקבילה כמובן להרחבה מוניטרית. אח"כ היא מתפלאת שהאינפלציה במדינה מתחממת ובמיוחד ששוק הדיור רותח. תאמינו או לא מינהל מקרקעי סין (שאין דבר כזה) הוא לא הסיבה לזינוק במחירים (מה, אז אולי לא מנהל מקרקעי ישראל אחראי לעליית מחירי הנדל"ן), גם לא העדר של פועלי בניין סינים (מה, אז לא ההגבלות על יבוא פועלים זרים גורם לעליית מחירי הנדל"ן בישראל), האם זאת באמת רק הריבית הנמוכה? לדעתנו, כן! אבל סין בפלונטר, היא לא רוצה לעלות ריבית (אף שהיא נאלצת כן לעלות אותה בשיעור מסוים) ולכן כדי לנסות לתחמן את הכלכלה היא מנסה להקשיח באופן ישיר את האשראי לנדל"ן, איזה בילגון, לא ברור מה יצא מזה. היום באופן בלתי צפוי הודיעה סין פעם נוספת כי תעלה את דרישות ההון העצמי מששת הבנקים המסחריים הגדולים במדינה, כדי לקרר את שוק הנדל"ן. בהצלחה!
העשור אבוד בארה"ב –האם נראה חזרה לממוצע?
אומנם מדד ת"א 100 זינק בעשור האחרון ב-145%, אך בארה"ב מדובר בעשור אבוד, כשמדד ה-S&P500 להמחשה נפל בעשור האחרון ב-23%.
"חזרה לממוצע" היא תופעה שכיחה מאד בתחומים רבים והיא מסבירה הרבה מה"כוחות" מה"גילויים" ומההתנהגויות החריגות שאנו מזהים לעיתים. לדוגמא, טיפול שינתן לחולים שמצבם חריג בצורה יוצאת דופן כנראה יעבוד, רק בשל העובדה שמדובר בחזרתם לממוצע, התקנת כל אמצעי בטיחות, גם כזה שלא יעיל לחלוטין, סביר שיביא לירידה במספר התאונות בכבישים אדומים (כלומר כבישים שכמות התאונה בהם הייתה חריגה מהממוצע). כל שיטת לימוד חדשה שתופעל על התלמידים גרועים בצורה חריגה, סביר מאד שתצליח לקרבם לממוצע, רק שאלה היו מתקרבים לממוצע כנראה בשל חזרה למוטב של חלקם גם בלי ה"שיטה". מי שאינו מכיר את הטיית החזרה לממוצע בסטטיסטיקה עלול ליפול להסברים שעל פניו משכנעים מאד. משקיעים רבים שמבינים את הטיית החזרה לממוצע מנסים לתפוס מניות שערכן נפל בצורה חריגה, בתקווה שהסטטיסטיקה לא תאכזב (הכוונה לשימוש ברצועות בולינגר ויחידות סטייה). כעת עולה השאלה האם ה"עשור האבוד" בשוק המניות האמריקאי איננו מקרה קלאסי של פוטנציאל לחזרה לממוצע הרב שנתי, או לממוצע שווקי ההון האחרים בעולם? השאלה הזאת נבדקה ע"י ביל הסטר (מנהל קרנות הוסמן). הסטר טוען כי עשור אבוד מבחינת תשואה איננו הפרמטר היחיד שצריך לחזור לממוצע שלו אלא גם מכפיל הרווח. הוא מצא שכדי שעשור עוקב לעשור אבוד יהיה בסבירות גבוהה מאד חיובי לשוק המניות יש צורך שערך המניות בתחילתו יהיה נמוך (ביחס לרווחי החברות) מערכו ההיסטורי הממוצע. המכפיל על ה-S&P500 היום עומד על 15.45, בעוד הממוצע ההיסטורי של המכפיל (משנת 1020) עמד על כ-12. כלומר, לטענתו המכפיל היום לא מספיק נמוך כדי להעיד שהעשור הבא בהכרח יהיה עשור טוב למניות.
חלף שבוע של תעסוקה, השבוע הקרוב צריכה
לאחר סוף שבוע של נתוני שוק התעסוקה בארה"ב שהציגו תמונה מעורבת, בשבוע הקרוב יתרכזו המשקיעים בעיקר בנתוני הצריכה וכמובן בפרסומי הדוחו"ת הכספיים לרבעון השלישי. בסוף השבוע התמונה, כאמור, הייתה מעורבת: מצד אחד אכזבה בנתון מספר המועסקים של ADP, אך מצד שני יציבות עם נטייה חיובית בנתון מספר המשרות בסקטור הפרטי ויציבות בשיעור האבטלה (9.6%), למרות צפי לעלייה קלה ל-9.7%. חשוב לא לצפות ליותר מידי משוק העבודה, וכך לא תתאכזבו ולא תישנו בלילה. הצפי הוא שייקח לא מעט זמן עד ששוק העבודה האמריקאי יחזור להתאושש. בשבוע הקרוב עיקר הנתונים המעניינים יהיו אלה שקשורים לסעיף הצריכה בארה"ב, ביום חמישי יפורסם נתון המכירות הקמעונאיות, שצפוי שעלה ב-0.4%, נתון מדד המחירים לצרכן, שצפוי שעלה ב-0.2% ומדד אמון הצרכנים של אונ’ מישיגן, שצפוי שעלה מ-68.2 ל-69 נק’. מלבד נתוני הצריכה יפורסם ביום רביעי נתוני הסחר שדל ארה"ב וביום שישי מדד מנהלי הרכש לאזור ניו-יורק.