מבקשת "ביטוח ישיר" עולה כי: "פסק הדין משמעו פגיעה בחופש הביטוי ובחופש העיסוק, שתי זכויות יסוד מוגנות מאוד במשפט הישראלי שהגבלתן נעשית רק במקרים חריגים ומול אינטרס מאוד ראוי וכבד אחר. אין פה אינטרס נגדי ראוי וכבד כזה ולא נעשה איזון נכון על ידי בימ"ש בהקשר הזה ולכן ההחלטה שניתנה שגויה ולא תואמת את הפסיקה והדין הקיים בנושאים אלה.
הפרסומות מביעות את דעת החברה שהמוצר שלה עדיף על החלופה של רכישה באמצעות מתווך, והבעת דעה היא מוגנת בדין הישראלי ובמדינות דמוקרטיות בכלל, גם כשהיא מקוממת או מרגיזה את מי שאינם שותפים לה, לאור הערך הגבוה שמשטר דמוקרטי מוצא בהבעת דעות, החלפת דעות וכו’.
הפרסומת מתייחסת לסוכן ביטוח בדיוני, שלא קיים, המוצג באופן הומוריסטי וסאטירי, וברור - וגם בית המשפט מציין זאת - שהצופה הסביר מבין שלא מדובר במסירת ״מידע״ על סוכן ביטוח ספציפי כלשהו, או על כלל סוכני הביטוח. לפיכך בוודאי שלא קמה עוולה של תיאור כוזב, העוסקת במידע שאינו נכון אודות עוסק אחר.
מרגע שבימ"ש דחה את תביעת הסוכנים בעילת לשון הרע היה זה לא נכון לקבל אותה תחת עוולות מסגרת וחוק עוולות מסחריות כי מכוח הרמוניה חקיקתית ופרשנות משפטית קוהרנטית, אי אפשר לקבוע שמה שמותר מכוח חוק איסור לשון הרע הוא אסור מכוח חוק אחר.
גם הניתוח של הגדרות אותן עוולות מסחריות והקביעה שבוצעה עוולה מכוחן היא קביעה לא נכונה של בימ"ש. לא היה תיאור כוזב לא של הסוכנים ולא של עצמנו וזה למעשה עולה גם מקביעות עובדתיות (להבדיל מדעות) של השופט עצמו בפסק הדין.