שנה וחצי לאחר שבית המשפט המחוזי שלח אותו לכלא ל-6 שנים, שופטי בית המשפט העליון החלו הבוקר (ג’) למסור את ההכרעה בערעור על הרשעתו ועלגזר דינו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט במשפט פרשת הולילנד בדיון שמכריע סופית האם לראשונה בתולדות המדינה ראש ממשלה ירצה עונש מאסר בפועל כבר בתוך שבועות בודדים.
גלובס מדווח כי אהוד אולמרט זוכה בפרשת יוסי אולמרט ברוב דעות, ועונשו הופחת לשנה וחצי מאסר בפועל, והוא ייכנס לכלא ב-15 בפברואר 2016. בפתיחת הדברים התקבל זיכויי חלקי של הלל צ’רני ואביגדור קלנר. ערעור דני דנקנר נדחה ברובו, כמו גם ערעור מאיר רבין. הערעור של אורי לופליאנסקי התקבל ועונשו ירד מ-6 שנות מאסר לחצי שנה בעבודות שירות - ככל הנראה בשל מצבו הרפואי.
אולמרט היה אופטימי: טרם הכרעת העליון, אולמרט ניסה לשדר איזון ורוגע לקראת יום דינו, והוא היה משוכנע כי הציג בפני ביהמ"ש העליון טיעונים טובים, וכי הערעור חזק. בסביבת אולמרט יש שציפו כי הזמן הרב שחלף מלמד לכל הפחות על חילוקי דעות בין השופטים, ובמקרה הטוב - על זיכוי. בפרקליטות, מנגד, היו בטוחים בחזקת ההרשעה והעריכו כי ערעורו של אולמרט וערעורי הנאשמים הנוספים יידחו.
סלים ג’ובראן, יצחק עמית, ניל הנדל, עוזי פוגלמן, וצבי זילברטל הם שופטי בית המשפט העליון שמוסרים היום את פסק דינם בערעור שהגישו אולמרט ו-7 נאשמים נוספים על פסק הדין המרשיע של שופט המחוזי בתל-אביב, דוד רוזן.
במסגרת פסק הדין, שניתן ב-31 במארס 2014, הורשע אולמרט בקבלת שוחדבסך יותר מחצי מיליון שקל מיזמי פרויקט הולילנד, באמצעות מנהל הפרויקט ועד המדינה המנוח שמואל דכנר, ונשלח ל-6 שנות מאסר.
בנוסף לאולמרט מוכרע היום סופית דינם של איש העסקים דני דנקנר, שהורשע בשוחד ונשלח ל-3 שנות מאסר; של ראש עיריית ירושלים לשעבר, אורי לופוליאנסקי, שהורשע בקבלת שוחד בדמות תרומות לארגון "יד שרה" ונשלח ל-6 שנות מאסר; של יזמי פרויקט הולילנד, הלל צ’רני אביגדור קלנר, שהורשעו במתן שוחד ונידונו ל-3.5 ו-3 שנות מאסר בהתאמה; של בכירי העירייה לשעבר - אורי שטרית, לשעבר מהנדס העירייה, ואלי שמחיוף, לשעבר סגן ראש העיר, שהורשעו בקבלת שוחד ונידונו ל-7 שנות מאסר ו-3.5 שנות מאסר, בהתאמה; ושל המאכער מאיר רבין, לשעבר עוזרו של דכנר, שהורשע בתיווך לשוחד ונידון ל-5 שנות מאסר.
כל המעורבים בפרשה ערערו על הרשעתם ועל חומרת עונשיהם. המדינה מצדהערערה על קולת עונשיהם של צ’רני וקלנר.
קו ההגנה המרכזי שאותו הציג אולמרט בערעור שהגיש לעליון ביולי 2014 הוא שהשופט רוזן שגה שגיאה מהותית בהכרעת דינו, בהעניקו משקל מכריע לעדות עד המדינה, דכנר המנוח, וזאת בניגוד לקביעתו שלו עצמו, לפיה לא יהיה בעדות כדי לשמש "לבנה בחומת ההרשעה". דכנר הלך לעולמו במהלך המשפט, לפני שסנגורי אולמרט הספיקו לחקור אותו בחקירה נגדית.
בערעורו טען אולמרט כי "בהכרעת הדין של רוזן נפל צבר של שגיאות משפטיות מהותיות, אשר יורדות לשורש ההרשעה".
בין היתר ציין ראש הממשלה לשעבר כי רוזן פסק כי עדות דכנר תשמש לכל היותר "להארת התמונה העובדתית שהוכחה ולהסרת מיני כתמים". ואולם, לדברי אולמרט, "השופט רוזן שגב בקביעתו זו ביחס לאולמרט, לאור חוסר היכולת להעמיד את עדות עד המדינה במבחן החקירה הנגדית. כאשר הדבר הצטרף לחוסר המהימנות הקיצוני של העדות, היה על בית המשפט המחוזי לקבוע כי אין לבסס דבר וחצי דבר על עדות עד המדינה".
אולמרט הדגיש כי רוזן עצמו פירט דוגמאות רבות לשקרים וזיופים של דכנר, בהתנהלותו מול עורכי דינו, בחקירותיו במשטרה וחשוב מכך - במהלך עדותו בבית המשפט.