תיקונים שנעשו לאחרונה בחוק התכנון והבניה יצרו עיוותים משפטיים הנותנים כוח רב לרשויות המקומיות ומאפשרים להן לפסול תוכניות שמקדמים בעלים פרטיים. דברים אילו עולים ממכתב שכתבו עוה"ד צבי שוב ויפעת בן אריה ממשרדו המתמחה בנדל"ן ותכנון ובניה לשר האוצר משה כחלון ולשרת המשפטים איילת שקד.
אחד הסעיפים שתוקנו לאחרונה בחוק התכנון והבנייה (במסגרת תיקון 101) קובע כי בעל עניין בקרקע שיכול להגיש תוכנית הוא מי שיש לו זכות בקרקע בשיעור של 75% ויותר. לפני התיקון לא הייתה מגבלה על היקף השטח של בעל הקרקע.
התיקון יוצר פגיעה קשה בבעלי קרקעות שכן במרבית המתחמים בהם מקודמות תכניות, לרשות המקומית קיימים שטחים ציבוריים שהופקעו על ידה ולכן המשמעות היא, שכמעט תמיד הרשות המקומית תוכל להטיל "וטו" על תכנית כזאת או אחרת בה אינה חפצה, וזאת אך בשל העובדה שהיא מחזיקה יותר מ-25% מהשטח בגינו מקודמת התכנית.
במכתב מציגים עוה"ד צבי שוב ויפעת בן אריה דוגמא למתחם כזה במרכז הארץ בשטח של כ-5 דונם, עליו קיימים 12 בתים צמודי קרקע ישנים ורעועים. במהלך השנים הרשות הפקיעה מחצית מהשטח ולכן הם אינם יכולים לקדם תוכנית לפיתוח המתחם כי הרשות המקומית אינה תומכת בתוכנית.
בנוסף, אותם בעלי קרקע גם אינם יכולים לקדם פינוי בינוי במתחם שכן החוק מאפשר להכריז על מתחם פינוי ובינוי במסלול מיסוי רק כאשר במתחם קיימות 24 דירות לפחות ובכל מקרה אינו חל על בתים צמודי קרקע, כך שהתוצאה תהייה מתחמים שלמים של בתים ישנים , בעיקר צמודי קרקע שאותם לא ניתן יהיה לפתח.
עו"ד צבי שוב טוען כי "נוצר כאן ואקום תכנוני שנובע מלקונה בחוק ושעלולה להשאיר את המתחם לא מפותח למרות מצוקת הדיור במדינה והצורך ביצירת מלאי של דירות חדשות".
במכתב מציעים עורכי הדין להשלים בחקיקה מסודרת את הלקונה בנוגע למקרים בהם הרשות אוחזת בשטח העולה על 25% ובכל מקרה לקבוע קריטריונים ברורים שימנעו את סמכותה הבלעדית של הרשות להטיל "וטו" על קידומה של תכנית כזאת או אחרת, וכן לקבוע פרמטרים שונים בחוק ובתקנות אשר בהתקיימם, יתאפשר קידומו של מתחם כמוכרז לפינוי בינוי זאת , גם אם מדובר בבתים צמודי קרקע וגם בהיקף יח"ד הדיור שאינו עולה כדי 24 יח"ד.