כלל פיננסים עולמית יומית: איזה מגזימנים היפנים האלה: אני לא יודע מה שותים שם ביפן ואולי זו השעה המוקדמת, אבל משהו גרם להם להיכנס הבוקר להתקף ולהפיל את מדד הניקיי-225 ביותר מ-3.5%. ברקע יש סיבות, חלקן טובות חלקן סתם תירוץ: הראשונה, אכזבה מתוכנית ההלוואות המצומצמת של הבנק המרכזי אתמול, שלא הצליחה למנוע את המשך התחזקותו של הין שפוגע ברווחי החברות המקומיות (ראה הרחבה). השנייה, נתון ההכנסות המאכזב אתמול מארה"ב, כשיפן היא יצואנית גדולה אליה (ראה הרחבה), השלישית, ירידת מחיר הנפט, שמאותתת על התמתנות הפעילות הכלכלית בעולם ורביעית, תיקון לגל העליות האחרון ביפן, שנמשך ארבעה ימים. ועדיין, בתור מי שעוקב אחרי תגובות השווקים לפרסומים כלכליים, התגובה היפנית נראית מוגזמת. באירופה המשקיעים שקולים יותר ויורדים כעת רק ב-0.6%.
המשקיעים דווקא כן רוצים שיטפלו בבעיית החוב ע"י לקיחת חוב אחר
הכלכלה העולמית מאטה על רקע בעיית החובות הממשלתיים באירופה. אך כדרכם של נבחרי הציבור, פתרון מבחינתם צריך לבוא עוד בקדנציה שלהם, גם אם מחירו יהיה כבד יותר בעתיד. אז מעמיסים את החובות על מריצה ודוחפים אותם ליפן. יפן מצידה עמוסה אומנם בחובות מעל לראש (במעל 200% חוב לתמ"ג), אך הריביות הנמוכות מאפשרות לה לקלוט עוד. על המריצה פתק: "תשמרו על החובות, נבוא לקחת אותם בסיבוב הבא, ואם לא, אז תעבירו למישהו אחר, אוהבים אתכם".
הבנק המרכזי ביפן הכריז אתמול כי יגדיל את היקף ההלוואות לבנקים בעוד 116 מיליארד דולר לסך של 350 מיליארד דולר, בתוכנית שמטרתה הפחתת סביבת הריבית והחלשת הין. אך כשריבית אפסית (0.1%) לאן עוד אפשר להוריד אותה? ועכשיו לחלק ההזוי, המשקיעים התבאסו שהתוכנית קטנה, הין הגיב בהתחזקות והתוצאה לבסוף הייתה הפוכה מהרצוי והביאה לעליית החשש לפגיעה ברווחי החברות. במקביל, ממשלת יפן מתכננת גם היא תוכנית תמריצים נוספת שתמומן ע"י חובות, אלא מה? "חובות, חובות, חובות, חובות... כל כך טובות ואהובות".. המשקיעים לא קיבלו את מה שרצו, ובעיקר לא החלטה של הבנק המרכזי לרכוש אג"ח ממשלתיות. ואני שואל, אז למה כבר לא להנפיק אג"ח ל-500 שנה וזהו? גם ככה עד אז העולם יוצף בקרחונים או משהו.
נתונים טובים
למרות הבהלה שימו לב שיש גם נתונים טובים אתמול והבוקר: כלכלת הודו צמחה בקצב המהיר ביותר מאז 2007, 8.8%, מדד בטחון העסקים והצרכנים בכלכלה האירופית עלה בחודש אוגוסט לרמתו הגבוהה זה למעלה משנתיים. הוצאות הצרכנים האמריקאים המשיכו לעלות בחודש יולי ומעבר לצפוי (ראה הרחבה), צפי היום לעלייה במדד אמון הצרכנים בארה"ב (ראה הרחבה) וירידת שיעור האבטלה בגרמניה לשפל של 14 חודשים.
נפט ומט"ח
האכזבה מתוכנית ההלוואות המצומצמת של יפן אתמול הביאה כאמור שוב להתחזקות הין. לעומתו, היואן הסיני נחלש כשממשלה שם מנסה לדחוף את הכלכלה המקומית וכנראה תשתמש לצורך כך בהחלשת המטבע (יחד עם הבנק המרכזי). הנפט השלים החודש ירידה של 5.5%, הראשונה מאז מאי. החלשות הנפט באה על רקע חששות ליציבות הצמיחה העולמית, התחזקות הדולר (המטבע בו הוא נקוב) וירידת החשש לפגיעה של הוריקן ארל ששינה כיוון והתרחק ממפרץ מקסיקו, אז מה אם עכשיו הוא בדרך לחוף מזרחי של ארה"ב, רק שלא יפגע בנפט.
כל מי שהזמין אונייה ב-2007/8, נא לבוא לקחת, היא מוכנה
איזו סבטוחה. האוניות שהזמנו ב- 2007/8 מתחילות להגיע. מה נעשה איתן עכשיו? מחירי ההובלה הימית נפלו מאז בעד 87%. ובעוד ב-2007/8 מחיר של הובלה ימית עמד בממוצע על 111,000 דולר והגיע בשיא ל- 233,988 דולר, הוא עומד כיום רק על כ-30,000 דולר. אם בעבר כלכלנים נהגו להשתמש במחירי ההובלה הימית כאינדיקטור למצב הפעילות הכלכלית העולמית היום רמת המחירים נקבעת בעיקר משינויים בכמות האוניות שנגרטות או מיוצרות. פעילות הסחר הימית אומנם מצליחה להביא גם היא לשינוי ברמות המחירים, אך סביב הרמות המחיר הקיימות. מאמצע חודש יולי ועד היום זינקו מחירי התובלה הימית בכ- 58%, אך כאמור הן עדיין נמוכות מאד ביחס למחיריהן ב-2008. הערכות הן כי בשל ההצפה של השוק בספינות הן יתקשו לחזור לרמות אלה. צי ההובלה הימית היום הוא הגדול בהיסטוריה ומתרחב בקצב המהיר בהיסטוריה (התרחב בשנה האחרונה ב-14%, נתונים של מכון המחקר Clarkson)
סין – הנה אני בא!
הסינים מתים על המשברים שלכם במערב, זהו זמן מושלם מבחינתם לרכוש כמה שיותר מחומרי הגלם והסחורות שלכם במחירים מצחיקים ולאחסן אותם איפשהו בין צ’ינגצ’אן לצ’ינגמאי (מקומות פיקטיביים, שבטח יש כאלה באמת, ואם לא מקומות אז שמות של אנשים). סין, הצרכנית הגדולה בעולם של ברזל, צורכת היום כמחצית מתפוקת הברזל בעולם ומתכוונת להגדיל את הביקושים אף מעבר! מלאי הברזל שלה מתרוקן לאחרונה וגם ירידת מחירי ההובלה הימית מעלה את הכדאיות לנצל את הזדמנות ולהגדיל את הרכישות. אתם לעומת זאת בהתקף, מוכרים הכל, חברות, סחורות... ורצים בהיסטריה לאג"ח הממשלתיות ולנדל"ן. מי צודק? ימים יגיעו, אבל בינתיים אני החלטתי... סין, הנה אני בא!
לאן העובדים הזרים עפים כשהאגם קפוא?
בעיתות שיגרה הגירת עובדים זרים נתפסת כגורם חיובי לצמיחה ולרווחת החיים, אך כשענני המשבר מתרבים ושיעור האבטלה עולה, מתחיל הציבור להאמין שהזרים הם האשמים ב"תפיסת מקומות העבודה המקומיים". זכור כי התפיסה הנ"ל קיבלה משמעות קיצונית במיוחד בשפל הגדול (בשנות ה-30) כשהתגברה האשמת היהודים לרמות בלתי נתפסות. רבים לא יודעים כי בארה"ב באותה תקופה הואשמו העובדים המקסיקנים שסולקו מארה"ב בעשרות אלפיהם ע"י הנשיא דאז, הובר. עם זאת, מהלך זה לא רק שלא הקל על המשבר בארה"ב, או הוריד את שיעורי האבטלה אלא אף החמיר אותו! מחקרים שנעשו בשנים שלאחר מכן מצאו כי סילוק הזרים במשבר גורם לירידת הביקושים, לעליית מחירי כוח העבודה, לפשיטת רגל של חברות שנתמכו בעובדים זרים ולהחמרה כללית. ממחקר חדש שפרסם לאחרונה ה-OECD עולה כנראה נקודה נוספת, ששכבה מסוימת של עובדים זרים במדינה עשויה אפילו למתן פיטורים בקרב האוכלוסייה המקומית. ה-OECD מצא שבשכבת המפוטרים הראשונה במשבר יש בעיקר עובדים זרים (באופן יחסי) שמצד אחד קל יותר לפטר אותם ומצד שני ניתן להעסיק במקומם עובדים מקומיים עדיפים בשכר שירד. ואכן, גם במשבר האחרון, ב-2008, זינק שיעור האבטלה של העובדים הזרים, ברוב מדינות ה-OECD, לשיעורים גבוהים פי 1.5 ועד פי 2.4 משיעור אבטלת המקומיים. שיעור אבטלת הזרים הגיע למעל 15% בבלגיה, נורבגיה, צרפת, אירלנד, פינלנד, שוודיה ועוד. כמו כן, מהמחקר עולה כי בשנת 2008 ירד שיעור העובדים הזרים החוקיים במדינות ה-OECD ב-6%, הירידה הראשונה מאז משבר 2002. אך לא צוין אם הירידה נבעה ממדיניות ממשלתית נגדם או כתוצאה מיציאה עצמאית של הזרים בשל שיעורי האבטלה שכאמור עלו.
· מטרת הפסקה הנ"ל היא לתאר בקצרה את סוגיית העובדים הזרים בעיתות משבר ואינה מתכוונת לנתח את שלל ההיבטים הנוספים, כגון פגיעה במרקם האוכלוסייה המקומית ועוד.
הוצאות והכנסות בארה"ב – יש תיקו!
הצרכנים האמריקאים ממשיכים להגדיל את הוצאותיהם, מעל לצפוי ובקצב מהיר מעליית הכנסתם. עליה זו מעידה לא רק על יכולתם להמשיך ולמשוך את הכלכלה האמריקאית אל מחוץ למשבר החמור ביותר מאז השפל הגדול, אלא גם על סדרי העדיפויות שלהם. כלומר, שאם בעקבות המשבר עליית שיעור החיסכון בארה"ב הגבירה את החשש שהאמריקאים יהפכו ל"יפנים חסכנים" ויקשו כך על התאוששות, כעת קיבלנו סימן שאפשר לסמוך עליהם שלא יהפכו לחוסכים קיצוניים. השווקים היו יכולים להגיב לנתון בעליות אלמלא פורסם במקביל גם נתון ההכנסות, שהיה נמוך מהצפוי, 0.2%, לעומת צפי לעליה של 0.3%, והעיד שעם כל הכבוד לאמריקאים שרוצים לצרוך יש להם תקרה של כסף פנוי. ושוב, עד ששוק העבודה בארה"ב לא יתאושש אנו צפויים לראות בעתיד את סעיף ההוצאות חוזר לרדת. מה גם, שירידה בחיסכון טובה לטווח הקצר, אך בטווח הארוך היא יוצרת סיכונים. לסיכום, יש לנו שני אינדיקטורים טובים לטווח הקצר ושניים רעים לטווח הארוך.
מאקרו היום
היום גל של פרסומי נתוני מאקרו בארה"ב, בניהם נתוני מחירי הבתים של קייס-שילר, שכנראה עלייתם התמתנה, מדד מנהלי הרכש לאזור שיקגו, שצפוי שירד מ-62.3 נק’ ל-57, מדד מנהלי הרכש לאיזור מילווקי, שצפוי שירד מ-66 נק’ ל-60.3, מדד אמון הצרכנים בכלכלה שצפוי שעלה מעט מ-50.4 נק’ ל-50.7, אך הוא עדיין סביב רמות שפל של 5 חודשים, ופרסום פרוטוקול ישיבת הפד.