מיטב בסקירת מאקרו עולמית: לאחר משבר Lehman נרשמה ירידה מהירה מאוד בציפיות האינפלציוניות, עקב החשש של המשקיעים מכניסה של העולם למיתון קשה, אשר ידכא את המחירים, עד לכדי דפלציה. כך לדוגמא, בשוק ה-UST, הפער בין איגרות החוב הנומינליות לצמודות לטווח של שנה הגיע, בפרק זמן קצר, לכדי 7%-. אולם, הפער האינפלציוני השלילי לא היה נחלתן של הבלעדית של איגרות החוב הקצרות, הוא אפילו התקיים באיגרות החוב לטווח הבינוני. לדוגמא, הציפיות האינפלציוניות בטווח לפדיון של 5 שנים ירד לכדי 0.8%-.
בשנתיים שעברו מאז, עד חודש אפריל, נרשמה עלייה הדרגתית בציפיות האינפלציונית. כך, החל בטווחים הקצרים ועד הארוכים נרשמה עלייה של הציפיות לכדי 2% אינפלציה.
בעקבות משבר החובות האירופי, קרה ההיפך. הציפיות האינפלציוניות, ובמיוחד אלו לטווח קצר, של שנה, סבלו מהידרדרות מחודשת. הציפיות האינפלציוניות לטווח של 5 שנה פחתו ל-1.3%. הציפיות לשנה הידרדרו לטריטוריה אפסית (אפילו שלילית קלה).
ההידרדרות האינפלציונית באה, גם לידי ביטוי, בהוזלה של המחירים ליצרנים בשלושת החודשים האחרונים. אלו הושפעו במיוחד מהוזלה בתחום המזון והמחשבים.
ככל הנראה, בדיווח הקרוב תיבלם מגמת ההוזלה של מחירי המזון. זאת, בהשפעת מזג האוויר העולמי אשר הביא לכדי התייקרות חדה למדי במחירי סחורות שונות, ובמיוחד של החיטה.
השבוע, צפויים להתפרסם נתון המחירים ליצרן לחודש יולי. הערכות השוק הן לעלייה של 0.2%, לעומת רמתם בחודש הקודם.
כלומר, הסביבה האינפלציונית המגולמת בשוק היא להערכתנו נמוכה מאוד. לפיכך, ישנה עדיפות ברורה להעדפת ה-TIPS, על פני איגרות החוב הנומינליות בשוק האמריקאי. אולי עדות לכך שהסביבה האינפלציונית היא לא כה ממותנת, ראינו בדיווח בשבוע שעבר של מדד המחירים לצרכן, לפיו נרשמה בחודש יולי עלייה של 0.3%, בעקבות ירידה של 0.1% בחודש יוני.