שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר מיכל אגמון-גונן, קיבלה בשבוע שעבר ערעור של נישום לזכאותו לשיעור מס מוטב (מופחת) של 12% במקום 25% בגין דיבידנד ששולם בדרך של סגירת יתרת חוב בגין משיכות שבוצעו בעבר. מדובר בהחלטה שיש לה השלכה לתיקים נוספים של נישומים, המצויים בדיונים מול רשות המיסים. מקרה זה מתייחס לשינויים בגובה המס המוטל על דיבידנד, כפי שקרה לפני חמש שנים.
בחודש יולי 2009, כחלק מרצון כולל של המדינה להגביר את הכנסות המדינה ממסים בטווח הקצר, חוקקה המדינה הוראת שעה לפיה חברות יהיו רשאיות לחלק רווחים ישנים, שנצברו בחברות עד סוף שנת 2002 כדיבידנד בשיעור מס מוטב של 12% בלבד, במקום שיעור מס של 25% שהיה נהוג בשנת 2009.
התנאי הראשון של הוראת השעה קבע כי על הדיבידנד להיות משולם על ידי החברה ולהתקבל על ידי בעל המניות, בתוך תקופת הוראת השעה, מיום 1.10.2009 עד ליום 31.10.2010.
חברות רבות ניצלו הוראת שעה זו על מנת לסגור יתרות חובה של בעלי מניות לחברות שנוצרו לאורך השנים כתוצאה ממשיכות כספים מהחברה, של בעלי המניות.
איש העסקים, אריה טנדלר, בעל עסק קטן, קיבל החלטה לחלוקת דיבידנד בשיעור המס המופחת בשנת 2009, אולם יתרת החובה של בעל המניות הוקטנה בגובה הדיבידנד בדוח הכספי של החברה לשנת 2008. הסכום שחולק עמד על 875 אלף ₪. עליו שילם טנדלר 12%.
במקרה זה טענה רשות המסים שלא ייתכן שהדוח הכספי החשבונאי יצביע על חלוקת דיבידנד בשנת 2008 ואילו לצרכי מס חלוקת הדיבידנד תהיה בשנת 2009 ולכן, בחרה רשות המסים להסתמך על הדוח הכספי ולקבוע כי מועד חלוקת הדיבידנד היה בשנת 2008 ולכן חלוקת הדיבידנד לא עמדה בתנאי הראשון והדיבידנד חייב במס מלא ולא במס המוטב בשיעור 12%.
טנדלר ערער לבית המשפט המחוזי על החלטת רשות המיסים באמצעות עורכי הדין גלעד ברון ונעם שרעבי, ממשרד עו"ד ברון ושות’, בית המשפט פסק, כי כשבוחנים את דיני המס בוחנים את המהות ולא את דרך ההצגה החשבונאית ועובדתית, לא ייתכן שהדיבידנד חולק בשנת 2008 לפי הוראת השעה, הואיל ובאותה שנה לא היתה קיימת הוראת השעה ולכן בית המשפט קיבל את הערעור.
עוד הוסיפה השופטת וקבעה כי קביעת רשות המסים בצו סותרת הוראת חוזר מקצועי שהרשות עצמה הוציאה שקבעה שלא יראו בחלוקת דיבידנד בדרך של סגירת יתרות חוב של משיכות בעלי מניות שהתבצעו משנת 2006 ואילך כהפרה של התנאי הראשון של הוראת השעה, ואסור שדבר כזה יקרה.
עורכי הדין ברון ושרעבי, אשר ייצגו את המערער בפסק הדין, מציינים שגם הטיעון של רשויות המס במסגרת תיק זה, למרות שנדחה במסגרת פסק הדין, יש לו חשיבות רבה לתיקים נוספים ואחרים ויש לבחון את המשמעותה משפטית של טיעון מסוג זה, באשר לכאורה המשמעות של הטיעון האמור הינה שכביכול טוענת רשות המיסים, בתקי זה, בניגוד לעמדתה המוצהרת והגורפת, שניתן לחלק דיבידנד רטרואקטיבית, באמצעות פקודת יומן, דבר שהיה יוצר כר נרחב לתכנוני מס.