הבוקר פורסם מחקר שערך יובל מזר מחטיבת המחקר בבנק ישראל, שבחן את התפתחות השכר במגזר הציבורי ואת הקשרים הקיימים בישראל בין המשכורות במגזרים הציבורי והפרטי מאז 1990.
המחקר מצא כי אף על פי ששני המגזרים מתבססים על מנגנונים שונים כדי לקבוע את השכר, קיים קשר ארוך טווח בין המשכורות בשני המגזרים, והקשר התחזק במיוחד משנת 1999. החל משנה זו מקדם המתאם בין המשכורות בשני המגזרים גבוה ועמיד סטטיסטית; גם כאשר לוקחים בחשבון את המגמה ארוכת הטווח שלהם וגם את מצב מחזור העסקים. ממצא זה עקבי עם ממצאים נוספים שפורטו בדוח בנק ישראל האחרון לפיהם שוק העבודה בישראל בכללותו התייעל עם השנים וכחלק מזה גם הקשר בין המשכורות הממוצעות בשני המגזרים התחזק שכן מדובר בשוק עבודה אחד.
מבחני הסיבתיות מצביעים על קשר דו-כיווני משנת 1999, אם כי ההשערה שהשכר במגזר הציבורי מושפע מהשכר במגזר הפרטי מתאפיינת בעמידות גבוהה יותר. לעומת זאת נראה כי בשנות ה-90 השכר במגזר הציבורי הוא זה שהשפיע על תוואי השכר במגזר הפרטי, דבר שהתבטא בכך שהשכר במגזר הפרטי עלה מאוד בעקבות הסכמי השכר שנחתמו במגזר הציבורי באמצע שנות התשעים, עלייה שאף התעצמה ב-2000 וב-2001.
המחקר מוצא כי הסכמי השכר במגזר הציבורי הם המנגנון האחראי לחיזוק הקשר קצר הטווח בין המשכורות בשני המגזרים מאז תחילת העשור הקודם. מנגד, זחילת השכר במגזר הציבורי מתאפיינת בשונות נמוכה ואינה מתואמת עם השכר במגזר העסקי. בסך הכול הסכמי השכר היו אחראים לכשליש מסך הגידול שחל בשכר הריאלי של כלל העובדים במגזר הציבורי (ולכמעט 40 אחוזים בקרב העובדים המתמידים) במשך התקופה הנחקרת, והמשמעותיים ביניהם היו על פי רוב פרו-מחזוריים והתאימו למצב הפיסקלי של המשק.