לא רק הצעירים עוברים לברלין - גם המלונאים: בברלין לבדה נבנו או נקנו בעשור יותר מ- 9,000 חדרי מלון בידי ישראלים, בעוד שבתל אביב יש כיום רק 7,000 חדרי מלון. בעשור האחרון זינק מספר חדרי המלון בבעלות ישראלית באירופה ליותר מ- 60,000! בארץ עלה המספר מ-42,621 ל-45,900 חדרים בלבד. ברלין מול תל אביב:
עמי פדרמן, נשיא התאחדות המלונות בישראל: "הסביבה העסקית והאווירה הכללית נהיית קשה יותר לכלל המגזר העסקי בארץ, אך תעשיית המלונאות סובלת מנחיתות מובנית מעבר לבעיות הכלליות של המשק. שמענו על בריחת המוחות מהאקדמיה לחו"ל, על נהירת הישראלים להתגורר בברלין, וכיום אנו מתבשרים על כך שגם יזמי המלונאות הישראלים מעדיפים לבנות או לקנות בתי מלון קיימים בעולם ובפרט באירופה, בהיעדר הזדמנויות השקעה בישראל".
בשבוע הבא תערך הועידה השנתית של התאחדות המלונות בישראל בהילטון תל אביב. לקראת הועידה מבקשים המלונאים להעביר מסר ברור לראש הממשלה ולשרים: מדינת ישראל מחמיצה את הפוטנציאל האדיר הטמון בתעשיית התיירות ותרומתה לכלכלה ולחברה. התנאים הכלכליים שבהם פועלת תעשיית המלונאות אינם אטרקטיביים דיים למשקיעים. וכך, על אף רמות התפוסה הגבוהות והמחירים הגבוהים, תנאים שאמורים היו למשוך יזמים לתחום, בפועל, הענף נמצא בקיפאון מבחינת בנייה והתרחבות, והיזמים הישראלים משקיעים בשנים האחרונות יותר בערי אירופה, מאשר בירושלים, בחיפה ובתל אביב.
לדברי פדרמן, "הסביבה העסקית והאווירה הכללית נהיית קשה יותר לכלל המגזר העסקי בארץ, אך תעשיית המלונאות סובלת מנחיתות מובנית מעבר לבעיות הכלליות של המשק. אנחנו עובדים תחת עלויות תפעול לא סבירות בהשוואה לעולם. 35% מהסכום שמשלם אורח במלון הולך למיסים, אגרות, ארנונה, רגולציות מיותרות, וזה בנוסף ליוקר המחייה בישראל. למעשה, עלויות התפעול של מלון זהות בבסיסן לעלויות משק בית רגיל בישראל, רק בסדר גודל הרבה יותר נרחב: תשלומי ארנונה מנופחים, תעריפי חשמל גבוהים, מחירי מים מוגזמים, יוקר מחירי מזון, ניקיון, טקסטיל ועוד. המיסים לא סבירים, ואיתם עלות יקרה של כוח אדם. כתוצאה מכך, יש קיפאון בענף ולמשרד התיירות קשה למשוך יזמים בקצב הרצוי כדי להשקיע בארץ ולהקים בתי מלון חדשים".
פדרמן הוסיף כי "ועדת בר ניר, שהוקמה על ידי הממשלה הקודמת, כדי לבדוק את עלויות הנופש בישראל, הצביעה על נחיתות מובנית ורשימת כשלים רגלוטוריים. בין החסמים שעליהם הצביעה הועדה היו: המצב הגיאופוליטי, שפוגע ביציבות ובאטרקטיביות ההשקעה בישראל, שער החליפין הנמוך של הדולר, יוקר המחייה, עלויות אבטחה כבדות, המגיעות לכ- 180 מיליון ₪ בשנה, עלויות ארנונה יוצאות דופן וחריגות ביחס לעולם (286 מיליון ₪, שהם כ- 3.5% מהמחזור של הענף), עלויות כשרות, שהיקפן מגיע לכ -72 מיליון ₪ ושורה ארוכה של חוקים ותקנות מוגזמים ומיותרים".
"לממשלה יש כלים לאזן נחיתות זו. הדרך היא באמצעות תקציבים ופעולות שיווק מוגברים, סיוע בפיתרון המחסור בעובדים, טיפול בהכשרה מקצועית, התאמת חקיקה לאפיוניי התעשייה, הקלה משמעותית ברגולציות השונות ורפורמה בשיטת הארנונה".
מאידך מוסיף פדרמן, כי "יש לציין בחיוב את ממשלת ישראל על ביטול הצורך בויזות ממדינות שונות, על ההחלטה לחתום על הסכם התעופה עם האיחוד האירופי (הסכם ה’שמים הפתוחים’), על אימוץ מסקנות ועדת בר ניר להוזלת עלויות הנופש ועל מניעת הטלת המע"מ על התיירות הנכנסת".