שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, רון שפירא, דחה עתה את תביעותיהם של 41 תובעים בשבע תביעות שהוגשו על ידי דייגים, עובדי ספינות מעגן הדייג ועובדי דוברות שטענו כי חלו במחלות סרטן שונות כתוצאה משהייה במעגן הדייג בקישון ובקרבתו במהלך עבודתם, בעיקר בשנות ה- 70, ה-80 וה- 90 של המאה הקודמת. בית המשפט קבע כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין החומרים שנטען כי הוזרמו למי נחל הקישון לבין המחלוקת של כל אחד מהתובעים.
את חברת חיפה כימיקלים ייצגו עו"ד גיל עטר, שי כהן וליהי רז ממשרד נשיץ ברנדס. את דשנים וחומרים כימיים ייצג עו"ד ניר קהת ממשרד פרופ’ יובל לוי. פסק הדין משתרע על פני 227 עמודים, מנתח לעומק את הראיות הרבות שהובאו על ידי הצדדים וכן את עדויותיהם של מומחי הצדדים שהופיעו בפניו.
בית המשפט קבע כי לא הוכחו טענות התובעים בנוגע לאופן עבודתם וצורות חשיפתם למי הקישון, לעומת זאת הובאו ראיות ועדויות לכך שמרבית העבודה של הדייגים התבצעה בים הפתוח והחשיפה והמגע עם מי המעגן נדירה. כמו כן, התברר במהלך הראיות כי תובעים רבים לא עבדו בדייג כעבודתם העיקרית, וחלקם אף לא עסקו בדייג במעגן הקישון בכלל. בית המשפט קבע כי במהלך שמיעת הראיות התגלה פער עצום בין הטענות העובדתיות שנטענו בכתב התביעה או בתצהירי התובעים לבין העובדות בהווייתן.
בית המשפט קבע כי בדיקות המים ככל שנערכו, לא הצביעו על רמות מזהמים משמעותיות. כמו כן קבע כי התובעים ניהלו אורך חיים שייתכן ופגע בבריאותם - עבודה רבה בחשיפה לשמש יוקדת, למנועי דיזל וכן תופעות של תזונה בלתי בריאה, עישון כבד של סיגריות וחומרים נוספים, ושתיית אלכוהול.
בית המשפט קבע כי הטענה האפידמיולוגית שנטענה ע"י פרופ’ שי לין מטעם התובעים, אינה מבוססת שכן היא התבססה על ראיית כל מחלות התובעים ממשפחת מחלות הסרטן כמקשה אחת, אלא שמדובר במחלות שונות שגורמיהן שונים ואופיין שונה בתכלית זו מזו, לכן אין מקום להתייחס לצבר המחלות כאילו היו מעור אחד לצורך הערכת שכיחותן באוכלוסייה, וכי בכל מקרה לא הוכח עודף תחלואה. מעבר לכך, התברר במהלך שמיעת הראיות כי במעגן הדייג עבדו עוד רבים אחרים שלא לקו במחלות התובעים.
בית המשפט קבע כי התיאוריות שהוצגו על ידי מומחי התובעים כגון "קוקטייל" של חומרים, הסינרגיזם שביניהם ותיאוריית הרדיקלים החופשיים, אינן תיאוריות מדעיות מקובלות ומבוססות בעולם המדע והרפואה. בפני בית המשפט הופיע גם פרופ’ מרדכי רביד כמומחה מטעם התובעים וביחס אליו נקבע בפסק הדין כי פרופ’ רביד אינו מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית ואינו מומחה בתחום האונקולוגיה וכי יש לקבל את טענת הנתבעים כי מומחיותו אינה בתחום הרלבנטי וכי התיאוריות עליהן בוססו חוות הדעת שלו, אינן נתמכות בספרות רפואית ומדעית ואינן מוכרות בקהילה המדעית. חוות הדעת שערך פרופ’ רביד, כך נקבע, לוקות בפגמים עובדתיים והנחות שגויות המשליכים על תקפותן משקלן.
בית המשפט קבע כי לצורך הוכחת קשר סיבתי על התובעים להוכיח את תביעתם באמצעות חוות דעת מומחים רפואיים בתחומים הרלבנטיים ולהביא את מיטב הראיות המדעיות, ומוטב שחוות דעת אלה והתזות עליהן נסמכות יהיו ראיות שנבדקו באופן מדעי, עמדו בביקורת עמיתים בפורום מדעי, בוססו במחקרים והוכרו ע"י הקהילה המדעית העוסקת בנושא . נקבע כי ראיות התובעים לא עמדו בכך. לא ניתן לקבוע קשר סיבתי על בסיס הגישה שלא ניתן לשלול קיומו של קשר.
הנתבעים הגישו שורה ארוכה של חוות דעת של מומחים בעלי שם, אשר קבעו כי לא קיים קשר סיבתי, וזיהו אצל הרוב המכריע של התובעים גורמי סיכון אשר בסבירות גבוהה הם שגרמו למחלת התובעים. בית המשפט קבע כי ייערך דיון בשאלת ההוצאות בתביעות אלה.