אפקט הפרפר
החשבונאות הינה שפה עסקית המתרגמת עסקאות ואירועים כלכליים שהשפיעו על פעילות החברה לשפה אחידה וברורה במסגרת הדוחות הכספיים.
אולם, בניגוד לדעה הרווחת, החשבונאות אינה נחלתם של רו"ח ועורכי הדוחות הכספיים בלבד. תחומים נוספים, וביניהם שוק ההון, מדדים כלכלים, אמות מידה פיננסיות מושפעים ישירות מהחלטות חשבונאיות כאלו ואחרות. כך לדוגמה, בהתאם ל-IFRS סיווג אופציה שהנפיקה החברה כמכשיר הוני או כהתחייבות, מותנה בשאלה האם מספר המניות העתידי ותוספת המימוש הינם קבועים וידועים מראש. להחלטה חשבונאית זו השפעות מעבר לגבולותיה הטבעיים, שכן בהתאם לסיווג הנ"ל ייקבע האם יירשמו הוצאות מימון בדוח רווח והפסד, ומכאן השלכה ישירה לרווח למניה (בסיסי) של החברה וכפועל יוצא גם על מכפיל הרווח של החברה.
לשם המחשה, נניח ולחברה א’ הון מונפק של 100,000 מניות. בתחילת השנה הנפיקה החברה 5000 אופציות הניתנות להמרה למניות החברה. הרווח של החברה מפעולות אחרות במהלך השנה היה 200,000 ₪. האופציות לא הומרו במהלך השנה.
כאן מגיעה הבחנה קלה לכאורה, אבל משמעותית להמשך הדרך. אם תוספת המימוש ומספר המניות שיתקבלו תמורת האופציות הינם קבועים וידועים מראש הרי שמדובר על מכשיר הוני שלא תהיה לו כל השפעה על הרווח למניה (בסיסי) של החברה, ולכן הרווח למניה של החברה יהיה 200,000/100,000= 2 .
אולם, במקרים אחרים, לדוגמה כאשר נקבע כי תמורת האופציות יתקבלו מניות בשווי כולל של 10,000 ₪ (מספר המניות יהיה בהתאם למחיר המניה בעת ההמרה), או שתוספת המימוש צמודה למדד מחירים לצרכן, האופציות מוגדרות כהתחייבות של החברה ולפיכך ימדדו בשווי הוגן מדי תקופה.
בהנחה והשווי ההוגן עלה במהלך השנה, הרי שההפרשים יזקפו לדוח רווח והפסד לסעיף הוצאות מימון מה שיקטין את הרווח של החברה, ולפיכך הרווח למניה (בסיסי) של החברה יהיה קטן מ-2.
במקרים רבים, הרגולציה נעזרת בחשבונאות ככלי פיקוחי, בהתאם לכך הבנקים בישראל נדרשים לעמוד בדרישות מינימום להלימות הון שמבוססים על נתוני הדוחות הכספיים .
כמו כן, משקיעים נעזרים בדוחות הכספיים המפורסמים לציבור כדי לנתב את השקעתם למקום הראוי ביותר לדעתם.
בשנים האחרונות, בעקבות התקדמות הטכנולוגיה ודרכי הפצת המידע לציבור הרחב ההחלטות הכלכליות של חברות ציבוריות לוקחות בחשבון לא רק שיקולים כלכליים גרידא אלא את האופן בה יוצגו הדברים במסגרת הדוחות הכספיים.
מכאן נובעת החשיבות הרבה המיוחסת לתקינה החשבונאית המיושמת ע"י החברות הציבוריות בדוחותיהן הכספיים.
אז מה היה לנו כאן?
בשנת 2008 אומצה התקינה הבינלאומית בישראל. דה פקטו, האימוץ התחיל בתקופה מוקדמת יותר, כאשר חלק מהתקנים ישראלים שפורסמו עובר לאימוץ התקינה היו למעשה בבואה של התקנים הבינלאומיים העוסקים בנושא.
ניתן למנות שינויים רבים אותם הביאה בכנפיה התקינה הבינלאומית, אולם, ללא ספק הבולט שבהם הוא היותה של התקינה הבינלאומית מבוססת עקרונות ולא תקינה מבוססת כללים. לא עוד אוסף כללים ברורים וידועים המתווים את הטיפול החשבונאי אלא דרישה להפעלת שיקול דעת וחשיבה לגבי כל עסקה, אירוע או שינוי נסיבות, ומתן ביטוי בדוחות לכל אירוע שכזה.
מאז אומצה התקינה הבינלאומית, גלים נוספים המשיכו לפקוד את משתמשי הדוחות הכספיים בישראל, כאשר האחרון שבהם היה בתחילת שנת 2013, עת נכנסו לתוקף התקנים חדשים , הכוללים בין היתר, מתווה ברור לטיפול חשבונאי בחברות בשליטה משותפת, (חלף אפשרות הבחירה שהייתה נהוגה עד כה, מה שהוביל לדיאטה משמעותית בדוחות הכספיים של החברות המחזיקות), שינוי בהגדרות השליטה בחברה אחרת, עיגון שליטה אפקטיבית ככלי לבחינת השליטה בחברות בנות ועוד.
בכל הנוגע לאימוץ תקנים חדשים, ישראל מהווה חלוץ ההולך לפני המחנה. בעוד שבאירופה אימוץ תקן חדש אינו אוטומטי וקיימים מספר שלבים אותם התקן נדרש לעבור בטרם הוא מיושם, בישראל, לעומת זאת, התקנים מיושמים מיידית ללא אפשרות לדחייה נוספת.
כך לדוגמה, באירופה, יישום התקנים החדשים נדחה לשנת 2014, בעוד שבישראל הם בתוקף החל מתחילת השנה הנוכחית כאמור.
חוקה על גלגלים
במובנים מסוימים , ניתן לראות את המסגרת המושגית כ’חוקה’ של החשבונאות, מאחר והתקנים החדשים שמפורסמים הם בהתאם לרוח המסגרת המושגית המגדירה, בין היתר, את מטרות הדיווח הכספי, המאפיינים האיכותיים הנדרשים בדוחות הכספיים, ועוד.
אולם, למרות האמור, ובניגוד לחוקה רגילה במידה וקיימת סתירה בין תקן ספציפי למסגרת המושגית הרי שיש לפעול לפי זה האחרון.
במשך תקופה ארוכה, מאז אומצה לראשונה ע"י ה-IASB בשנת 2001, לא חלו בה כמעט שינויים.
בשנים האחרונות, החלו הגלגלים לנוע במהירות, ובספטמבר 2010, פורסמה המסגרת המושגית החדשה, לא כל החלקים בה הושלמו, חלקם עוד יפורסמו בעתיד. אחד הדברים המעניינים במסגרת המושגית החדשה הוא הגדרת מטרת הדוחות הכספיים המפורסמים לציבור. בהתאם לנאמר, מטרת הדיווח הכספי היא לספק מידע כספי שיהיה שימושי למשקיעים קיימים ופוטנציאליים, למלווים ולנותני אשראי אחרים בקבלת החלטות לגבי הספקת משאבים לחברה. כלומר, מטרת הדיווח הכספי אינה לסייע לבעלי המניות לקבל החלטה כיצד להצביע באסיפה הכללית, האם להמשיך במינוי הדירקטורים הקיימים או להחליפם וכדומה. אמור מעתה, העיניים נשואות למשקיעים ולנושים ולא לבעלי מניות החברה.
עולים לכיתה א’
במבט קדימה, עוד נכונו לנו שינויים משמעותיים בתקינה הבינלאומית, בשנת 2015 צפוי להיכנס לתוקף IFRS 9 העוסק במדידה של נכסים פיננסים וסיווגם בדוחות הכספיים.
מאוחר יותר, ייכנסו לתוקף תקנים נוספים, וביניהם, המודל החלופי המוצע לטיפול בחכירות. מודל זה צפוי להגדיל את ה-EBITDA של החברות החוכרות נכסים. שכן נכון להיום בחכירה תפעולית החוכר מכיר בהוצאות שכירות ואינו מכיר בנכס או התחייבות בספרים, הוצאות שכירות אלו נכללות ב-EBITDA של החברה.
אולם, בהתאם למודל המוצע, החוכר יכיר בספריו בהתחייבות בגין תשלומי החכירה העתידיים ונכס בגין הזכות לשימוש בנכס החכור, המדידה העוקבת של פריטים אלו לא תיכלל ב-EBITDA של החברה. מאחר ומדובר על הוצאות פחת ומימון.
בניגוד לדיסציפלינות אחרות, לא מדובר במדע מדויק אלא בשפה המשתנה לעיתים תכופות כתוצאה מחשיבה בלתי פוסקת של הוגי השפה ומבקריה. התקינה הבינלאומית היא אבולוציונית מטבעה, אולם, כאן גם טמון סוד כוחה בהתאמת העקרונות החשבונאיים למציאות הכלכלית השוררת בסביבה העסקית.
להערות ותגובות [email protected]