אפסילון מפרסמים סקירה שבועית, בה הם מציינים כי הנדסת נתונים אינה מקצוע חדש. הנדסת נתונים הינה תורה שלמה שהחלה בסין ויש שאומרים שסממניה הגיעו גם לאירופה וארה"ב. מדובר בארגון מחדש של נתונים מאקרו כלכליים כך שיתאימו לסדר היום הכלכלי הן למשקיעים, הן לממשל וגם לציבור עצמו על מנת להשרות רגיעה בסביבה עצבנית.
אפסילון מזכירים כי כאשר הנדסת הנתונים החלה בסין היו שאמרו שמדובר באירוע חריג ופסול ואמינות הנתונים של הגופים הממשלתיים נתונה בספק רב. אבל לאחר המשבר החלו שמועות בדבר אמינותה של ארה"ב עצמה בשידור נתונים אודות פרמטרים חשובים כמו כוח העבודה, מדידת התוצר הריאלי והאינפלציה בכלל. השאלה אינה האם משדרים נתונים שקריים, אלא איך מודדים את הנתונים הקיימים.
האופן שבו נמדדים נתונים מאקרו כלכליים משפיע על פרמטרים נוספים ובעצם יוצר מערכת של כלים שלובים. לדוגמא אינפלציה. אנו יודעים שבנקים מרכזיים אמונים על שמירת יעדי המחירים על ידי הגדרת טווח לגובה האינפלציה. אך מה קורה במידה בה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מודדת נתונים שאינם משקפים את סל הקניה/ההוצאה הממוצע של המשק? התשובה לכך פשוטה. נניח מדדים חיוביים גבוהים (אך תחת הנחת מדידה שונה מהמציאות), הבנק המרכזי יעלה במצב כזה את הריבית וירסן את הפעילות במשק. לכן גוף כמו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה חייב להיות מאוד רלוונטי אחרת הוא עלול לגרור תגובה מוניטארית (ומיותרת) של הבנק המרכזי.
לאחרונה אנו עדים בכלי התקשורת לכך שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל שינתה את צורת המדידה של התוצר בישראל בהתאם לתקנים בינלאומיים. השיטה החדשה מוסיפה לתוצר רכיב של הכנסות כתוצאה מנכס לא מוחשי לתוצר, ורכיב של הכנסות הבנקים מתיווך פיננסי. כפי שהוסבר מעלה, תוצר הינו משתנה מאקרו כלכלי מהותי, ולשינוי מהותי שכזה יש השלכות שחלקן סמויות וחלקן גלויות. ההשלכות הגלויות הינן הורדת יחס חוב - תוצר ושיפור בנתונים שנגזרים מהתוצר.
אך מה בנוגע להשלכות אשר לא נראות לעין בהקשר של תקציב המדינה ? ישנם שני כללים מעוגנים בחוק אשר נלקחים בחשבון בעת בניית התקציב. הראשון הינו כלל ההוצאה התקציבית והשני הינו תקרת הגרעון.
בהתייחס לתקרת הגרעון, זו מחושבת כאחוז יחסי מתוך התוצר. כלומר הגדלת התוצר לא תשנה את תקרת הגרעון כ-אחוז מהתוצר אך תגדיל בפועל את הערך הכספי של הגרעון. אם נצא מנקודת הנחה בה תקרת ההוצאה מגבילה את ההוצאה התקציבית, יכול שר האוצר להחליט שלא להעלות מיסים או להוריד מיסים ועדיין לעמוד ביעד הגרעון שנקבע מלכתחילה.
הבעיה נעוצה בכך שמדובר בהרחבה פיסקאלית שכנראה תיטיב עימנו בתור אזרחים, אך מנגד עולה השאלה : האם הגידול בתוצר יתרום להכנסות ממיסים? כנראה שלא.
בפועל, אפסילון מגדילים כספית את מצבת ההתחייבויות שלהם, כאשר המקורות למימונן אינם גדלים. קצת בעייתי כאשר באוצר מתבשמים מירידת הגירעון ועל פי התקשורת הוא אף שוקל הפחתה של מיסים.
אפילו ויחס החוב לתוצר קטן ויעד הגרעון נשמר, הממשלה חייבת לשמור על ריסון פיסקאלי. מדיניות פיסקלית מרחיבה שמתבססת על התאמה תיאורטית של הנתונים, תוליד בעיית גירעון בעתיד הקרוב.
לכל הצגה של נתון מאקרו כלכלי יש משמעות אשר נכנסת למערכת הכלכלית ומניעה תהליכים נוספים. לכן לפני שמבצעים שינויים יש לחשוב על ההשלכות. ההשלכות החיוביות יופיעו בדמות פרמטרים כלכליים בהם המשק הישראלי יראה שיפור באופן חד מידי שעשויים להקטין את פרמיית הסיכון הכלכלית של ישראל. הדבר יכול להפנות זרקור של משקיעים זרים לעבר הכלכלה הישראלית בשל איתנותה הפיסקלית. במישור הפחות חיובי, בהתקיים המצב הנוכחי ולאור הנחות התקציב שאנו מכירים, לא צריכה להיות השפעה מהותית בגובה הגרעון, מאחר ולמעשה מדובר בשינוי של כ-2 מיליארד ₪ שיתווספו לתקציב 2014. עם זאת, יש לשים לב כיוון שנסללה הדרך למדיניות פיסקאלית מרחיבה. ההוצאות התקציביות אמנם בתת ביצוע כעת, אך לרוב מדובר בנושא עונתי אשר מסתדר בדצמבר. ברור שהתרת הריסון הפיסקאלי הקיים של הממשלה ללא אינדיקציות ברורות של שיפור בצמיחה ברת קיימה של המשק, לא תיטיב עם המשק הישראלי.
אפסילון סבורים שהתאמת נתוני התוצר אינה משנה מעשית את נתוני המשק. עם זאת, ההתאמה יכולה להשפיע לחיוב על שוק האג"ח במידה ופרמיית הסיכון הכלכלית של ישראל תקטן ואולי הדירוג של ישראל יועלה בעתיד. עם זאת, כל פעולה פיסקלית מרחיבה בשלב הנוכחי עלולה להשפיע לרעה על השוק המקומי.
בשלב זה אפסילון מותירים את המח"מ של התיק השקלי ברמה של בין ארבע לחמש שנים.